בְּכָל פְּנִינֵי מְתִיקוּתָהּ
שֶׁהָיוּ לָהּ לִשְׁפֹּךְ
אֶל תּוֹךְ
קוֹנְכִיּוֹת אָזְנָיו
הוּא לֹא חָפַץ.
לֹא אוֹהֵב מָתוֹק.
אוֹהֵב בָּשָׂר.
כָּל יוֹם הוּא רָץ
עֲשָׂרָה קִילוֹמֶטְרִים
לִשְׁמֹר עַל כֹּשֶׁר,
הִנֵּה הָאֹשֶׁר.
וְהַכֹּל נִשְׁאָר
בְּתוֹכָהּ.
וּפִיהָ עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו
בִּפְנִינֶיהָ, שְׂפָתֶיהָ
נוֹטְפוֹת אַהֲבָה
וְהַכֹּל לַשַּׁוְא.
הִיא תִּנְשֹׁךְ לְשׁוֹנָהּ
עַכְשָׁיו,
אַחֶרֶת הַסֵּכֶר יִפְרֹץ,
הָעוֹלָם יוּצַף.
וְהוּא, אַלּוּף טְרִיאַתְלוֹנִים
יִטְבַּע בֵּין גַּלֵּי תַּלְתָּלֶיהָ,
יָדֶיהָ, רַגְלֶיהָ
וְיָמוּת כְּמוֹ
סְפּוֹרְטַאי מִצְטַיֵּן.
