מחבר: חוה-ברכה קורזקובה

דָּבָר אֵינוֹ נִצְחִי, אֲפִילוּ הַהִיוּלִי[1]:
הוּא בִּזְמַנּוֹ נִבְרָא וּבִזְמַנּוֹ יֶחְדַל,
נִבְרֵאתִי בִּזְמַנְּךָ, וְאֵין לִי חֹדֶשׁ דַּל,
כָּל כֶּסֶה מְכַסֶּה חַיִּים שֶׁלֹּא הָיוּ לִי.

שָׁנָה מָלְאָה בְּמֶרְץ, שְׁנִיָה עוֹדָהּ בְּיוּלִי,
וּמֶתֶק מַרְחֶשְׁוָן מִשִּׂפְתוֹתַי נִבְדָל,
דְּרָקוֹן הַזְּמַן שׁוֹמֵר אוֹתוֹ בְּתוֹךְ מִגְדַּל
הַשֵּׁן אֲשֶר צָמַח מַהֵר מִכֵּס קוּרוּלִי[2].

כִּמְעַט אֵינוֹ נִרְאֶה הַצֶּלֶם הַיָשׁוּב,
הַכֹּה אָהוּב אֲבַל יוֹתֵר מִדַּי חָשׁוּב –
לא זַע מֵהַמָּקוֹם, לָנוּעַ אֵין לוֹ צֹרֶך,

כִּי אַף אִם יִתְאַבֵּן אֶשְׁמַע אוֹתוֹ מוֹטִיב,
הִיוּלִי מְשֻׁתָּף אֵת הַקִּרְבָה מַכְתִּיב
לְעֹמֶק הַיְּקוּם, אִם אֵין מָזָל לָאֹרֶךְ.

[1] היולי – חומר קדמון, מהמילה היוונית ὕλη.
[2] כס קורולי (בלטינית sella curulis) – כס פקיד גבוה ברומא, עשוי ארד ושנהב.

אַתָּה יוֹתֵר מִדַּי חָסוּד אִתִּי,
הַנֶּצַח שֶׁבָּחֶסֶד עַז כְּזֶרֶד,
פְּרוּדִים גָּם כָּךְ, וְזֶה עוֹד חוֹר בַּפֶּרֶד
הַבִּלְתִּי מְבֻיָּת כָּאן בְּבֵיתִי.

הַשִּׁיר מַמְשִׁיךְ אַךְ הַמָעוֹף אִטִּי –
זָמִיר בְּעַל כָּרְחוֹ נִתְפַּשׂ כְּוֶרֶד,
לַתַּרְנְגֹלֶת זֶהוּ סוּג שֶל מֶרֶד
כִּי אֵין לָהּ זְמַן לְמֶרֶד אֲמִתִּי.

הִיא תִּתְעוֹפֵף לְבַד, הַמִּתְעַיֶּפֶת,
לָחֶסֶד שֶׁבַּנֶצַח הִיא תִּדְאַג
כָּל עוֹד יֵשׁ זְמַן וּוֶרֶד קַר כְּדָג

עוֹד לא סָרַח כְּמוֹ דָּג. עוֹנָה נוֹסֶפֶת
– שֶׁפִסְפְסָה בִּגְלַל הִשְׁתַּהוּתוֹ
לֹא דַּי לְבַז הַבּוּז לַחְתּוֹף אוֹתוֹ.

הָאָבִיב דּוֹרֵךְ לִי עַל הַלֵּב,
בִּפְרָחָיו בּוֹחֵשׁ לִי בַּגֻּלְגֹלֶת,
אֶת הַכּוֹחַ הַנּוֹתָר חוֹלֵב,
לַהֶרְגֵל הָפְכָה כְּבָר הַתִּרְגֹלֶת.

הֲלַשָּׁוְא סָפַגְתִּי כְּבָר שָׁנָה
מֵרָחוֹק הָחֹם, הַקֹּר מִקֶרֶב?
אָנָא, אֲדוֹנִי, הוֹשִׁיעַ נָא,
בִּלְעֲדֶיךָ חֹרֶב לִי כְּחֶרֶב.

אַל תְטַפֵּחַ הִתְלַבְּטוּת,
מֵ"לְעוֹלָם" עָדִיף "אֵי פַּעַם",
"מַגִיעַ לָךְ יוֹתֵר" זּוֹ שְׁטוּת,
בְּשׁוּם דָּבָר אָחֵר אֵין טַעַם.

וְאַל תִּדְחֶה, כָּל עוֹד יֵשׁ זְמָן
לא רַק לַכְּתֹבֶת עַל הָאֵדֶן…
בֵּין כֹּה וָכֹה מֵהָרוֹמָן
יִזְדַעֲזֵעַ גַּן הָעֵדֶן.