מחבר: דניאל פידלמן

"החיים הם צניחה חופשית מהרחם לקבר"

פאינה רנייבסקיה

א'

כְּעָלֶה נִדָּף בָּרוּחַ
בֵּין גְּרִזִים וּבֵין עֵיבָל,
מְחַפֵּשׂ חַלּוֹן פָּתוּחַ
בֵּין עַשְׂרוֹת דְּלָתוֹת סְגוּרוֹת,
מְחַפֵּשׂ מָקוֹם לָנוּחַ,
וְלַחְלֹם עַל הַהֵיכָל,
בּוֹ לֹא תִּשָּׂאֵנִי רוּחַ,
בְּתֵרוּץ שֶׁל הַתְחָלוֹת.

מ'

כְּעָלֶה שֶׁל סְתָיו שַׁלֶּכֶת,
הַנּוֹשֵׁר מֵעֵץ עֶלְיוֹן,
מְחַפֵּשׂ נָתִיב לָלֶכֶת,
בֵּין מְחוֹל מֵתֵי זָהָב.
אֵיךְ לִשְׁבֹּר אֶת הַמַּסֶּכֶת,
אֵיךְ לִפֹּל בַּנִּסָּיוֹן,
וְלִצְפּוֹת עַל הַשַּׁלֶּכֶת,
בְּחִיּוּךְ גֵּאֶה שֶׁל אָב.

ת'

כְּזוֹחֵל עָפָר מִבֶּטֶן,
הַחוֹלֵם עַצְמוֹ עָלֶה,
אֶת רֹאשׁוֹ נוֹשֵׂא לְרֶגַע,
לַחֲלוֹם לַשֵּׂאת תְּפִלָּה
"תֵּן לְהַאֲזִין לְרֶטֶט
שֶׁל עָלִים בַּמַּעֲלֶה.
תֵּן לְהִתְעַטֵּף בְּשֶׁקֶט,
בְּאֵימַת הַנְּפִילָה"

קודה:

מֶה עַזָּה הַיֻּהֲרָה,
לְהָכִיל אֵיזוֹ אֱמֶת,
בְּאוֹתָהּ תְּנוּעָה קְצָרָה
בֵּין הָאֵם וּבֵין הַמֵּת.

בָּתֵי שִׁיר לֹא יֻסְּדוּ עַל יָפְיֵךְ,
תָּאֳרֵךְ שׁוּם פַּיְטָן לֹא תֵּאֵר,
וְלַקְּרָב לֹא רָכַב אַף אַבִּיר,
מְהַדֵּק תְּמוּנָתֵךְ בַּחוֹגֵר.

חֲרוּזִים לִשְׂעָרֵךְ לֹא חֻבְּרוּ,
חִיּוּכֵךְ לֹא נִלְכַּד בְּמִלִּים.
בְּנֵי בֵּיתֵךְ – שֶׁאוֹתָךְ אָהֲבוּ –
אָהֲבוּ אַהֲבָה בְּלִי כֵּלִים.

לֹא נָשׁוֹרְתְּ, מַה תּוֹעֶלֶת יִרְאוּ,
בְּנֵי בֵּיתֵךְ בִּשְׁבִירָה שֶׁל שׁוּרָה,
וּבִכְלָל, מֶה עִנְיָן בַּטִּעוּן –
אִם מֵרֹאשׁ לֹא הָיְתָה לָךְ בְּרֵרָה?

מֶה עִנְיַן הַפַּרְפָּר לַנְּמָלָה,
כְּשֶׁהַחֹרֶף שׂוֹרֵר מִסָּבִיב?
בַּת אָבִיב? רַק עִלָּה לִקְמִילָה!
שֶׁתַּתְאִים אֶת עַצְמָהּ, בַּת אָבִיב.

אָז הַבִּיטוּ – כַּמָּה זֶה מוּזָר –
מִשֶּׁמַּתְּ – זְקֵנָה בַּת שְׁלֹשִׁים –
אֲבַכֵּר צֵל פַּרְפָּר עַל פַּרְפָּר,
אֲצוּדֵךְ בֵּין דַפִּים יְבֵשִׁים.

רַק קוּרֵי מְדִינוֹת וּמִמְשָׁל,
מְשַׁמְּרִים אוֹת למֶשֶׁק-כְּנָפַיִךְ.
מִסְמָכִים אֲנָעֵר וְאֶשְׁאַל
מִי הָיִית? מֶה הָיָה? – אוֹדוֹתַיִךְ.

אֲלַקֵּט אֲבָקֵךְ בִּמְשׂוּרָה,
אֶאֱסֹף זִכְרוֹנֵךְ עַד יְסוֹד,
אַעֲמִיד, מִשּׁוּרָה לְשׁוּרָה,
מַעֲלוֹת הַבָּאוֹת אֶל הַסּוֹד.

כָּךְ. נוֹלְדָה הִיא בְּתַדְלָא-אֲזִילָל שֶׁבְּמָרוֹקוֹ, אֲזוֹרֵי הַכְּפָר שֶׁל הָרֵי הָאַטְלַס. שְׁנַת אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים.
בְּגִיל שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה נִשְּׂאָה לְגֶבֶר הַמְּבֻגָּר מִמֶּנָּהּ בְּעֶשְׂרִים שָׁנָה.
בְּגִיל חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה הָיְתָה אֵם לִשְׁנַיִם.
בְּגִיל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה – לַעֲשָׂרָה.
בְּגִיל שְׁלֹשִׁים נִפְטְרָה. כְּשֶׁנִּפְטְרָה, מִשְׁפַּחְתָּהּ עָלְתָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. שְׁמָהּ הָיָה שִׂמְחָה.
שֵׁם עֲלוּמֶיהָ לֹא מוֹפִיעַ בָּרְשׁוּמוֹת. כָּךְ.

חֶרֶס דַּק מַעֲלִים הַכֵּלִים.
לְהַמְצִיא? זוֹ הֲרֵי רְמִיָּה!
אָז סְלִיחָה, גַּם בְּפִי אֵין מִלִּים,
רַק גּוּפִי עוֹד רוֹחֵשׁ הֲמִיָּה.

מוּל זִכְרֵךְ, עִם שְׁבָרִים שֶׁל שׁוּרוֹת
אֶעֱמֹד, אֶת קִבְרֵךְ מְכַסֶּה,
אֲסַפֵּר שֶׁהָיִית, לֹא נָשׁוֹרְתְּ.
וְאָשִׁיר שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה.

נִצְחִית הָאַהֲבָה, כָּל עוֹד נִמְשֶׁכֶת,
מִשֶּׁחָדְלָה – הֲרֵי הִיא רֶגַע קָט,
בּוֹ מְחוֹגַיִם שֶׁעוֹצְרִים מִלֶּכֶת,
נוֹתְצִים שָׁעוֹן שֶׁעוֹד פּוֹעֵם כַּדָּת.
מַבָּט נוֹעֵל הַשְּׁנַיִם בְּחִידָה,
בְּהֶרֶף עֵין הָרָע, כְּפֶסֶל כְּפוֹר.
יֵדַע אוֹרְפֵיאוּס, אֵשֶׁת לוֹט תֵּדַע:
אָסוּר אַף פַּעַם לְהַבִּיט אָחוֹר.

הַמַּנְגְּנוֹן נִקְרַע בְּקוֹל תְּרוּעָה,
גַּלְגָּלוֹנִים נָפוֹצוּ לְכָל צַד,
מִי – לְחַלֵּל אֶת קֵן הַקּוּקִיָּה,
וּמִי – לִפְרוֹעַ בְּרִצְפֵי הָעַד.
הָיָה, נִרְצָה, אוֹ שֶׁמָּא אַגָּדָה?
בִּמְקוֹם הַמַּנְגָּנוֹן פָּעוּר הַחוֹר.
יֵדַע אוֹרְפֵיאוּס, אֵשֶׁת לוֹט תֵּדַע:
לַנֶּצַח הֵם יַבִּיטוּ לְאָחוֹר.

הַלַּיְלָה קַר, הָרוּחַ זָר, לְקוֹל תִּפּוּף שִׁנַּיִם
עוֹמֵד לוֹ אִיש בִּקְצֵה הַחוֹל, מַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לַמַּיִם.
גוֹאֶה הַשֵּׁפֶל וּמֵשִׁיב מִדָּה תַּחַת מִדָּה –
כִּי אֵין תַּשְׁלִיךְ שֶׁיְּסַיֵּם אֶת זוֹ הָעֲמִידָה.
כִּי כָּל אַרְמוֹן שֶׁיִּקָּבֵר לְבֶטַח יִתְגַּלֶּה,
כִּי כָּל אָדָם זוֹרֵם לַיָּם אַךְ זֶה לֹא מִתְמַלֵּא.

וְנֶפֶשׁ יָם אִישׁ לֹא יֵדַע, אַךְ יְנַסֶּה תָּמִיד,
מֵשִׂים עַצְמוֹ דַּיַּג סוֹדוֹת, וְאֶת לִבּוֹ – דּוּגִית,
מַמְתִּין לְחֶסֶד מִמְצוּלוֹת בָּן חֶסֶד לֹא צָמַח,
עוֹרֵךְ חַכָּה, נָכוֹן לָדוּג כָּל לֶחֶם שֶׁנִּשְׁלַח.

וּמַה זֶּה מְשַׁנֶּה לָאִישׁ, אוֹ לִרְבָבוֹת כְּמוֹתוֹ,
אִם הוּא הִשְׁתַּקְּפוּתוֹ שֶׁל יָם, אוֹ יָם – הִשְׁתַּקְּפוּתוֹ.