א' מ' ת'

"החיים הם צניחה חופשית מהרחם לקבר"

פאינה רנייבסקיה

א'

כְּעָלֶה נִדָּף בָּרוּחַ
בֵּין גְּרִזִים וּבֵין עֵיבָל,
מְחַפֵּשׂ חַלּוֹן פָּתוּחַ
בֵּין עַשְׂרוֹת דְּלָתוֹת סְגוּרוֹת,
מְחַפֵּשׂ מָקוֹם לָנוּחַ,
וְלַחְלֹם עַל הַהֵיכָל,
בּוֹ לֹא תִּשָּׂאֵנִי רוּחַ,
בְּתֵרוּץ שֶׁל הַתְחָלוֹת.

מ'

כְּעָלֶה שֶׁל סְתָיו שַׁלֶּכֶת,
הַנּוֹשֵׁר מֵעֵץ עֶלְיוֹן,
מְחַפֵּשׂ נָתִיב לָלֶכֶת,
בֵּין מְחוֹל מֵתֵי זָהָב.
אֵיךְ לִשְׁבֹּר אֶת הַמַּסֶּכֶת,
אֵיךְ לִפֹּל בַּנִּסָּיוֹן,
וְלִצְפּוֹת עַל הַשַּׁלֶּכֶת,
בְּחִיּוּךְ גֵּאֶה שֶׁל אָב.

ת'

כְּזוֹחֵל עָפָר מִבֶּטֶן,
הַחוֹלֵם עַצְמוֹ עָלֶה,
אֶת רֹאשׁוֹ נוֹשֵׂא לְרֶגַע,
לַחֲלוֹם לַשֵּׂאת תְּפִלָּה
"תֵּן לְהַאֲזִין לְרֶטֶט
שֶׁל עָלִים בַּמַּעֲלֶה.
תֵּן לְהִתְעַטֵּף בְּשֶׁקֶט,
בְּאֵימַת הַנְּפִילָה"

קודה:

מֶה עַזָּה הַיֻּהֲרָה,
לְהָכִיל אֵיזוֹ אֱמֶת,
בְּאוֹתָהּ תְּנוּעָה קְצָרָה
בֵּין הָאֵם וּבֵין הַמֵּת.

אל עלמה נעלמה

בָּתֵי שִׁיר לֹא יֻסְּדוּ עַל יָפְיֵךְ,
תָּאֳרֵךְ שׁוּם פַּיְטָן לֹא תֵּאֵר,
וְלַקְּרָב לֹא רָכַב אַף אַבִּיר,
מְהַדֵּק תְּמוּנָתֵךְ בַּחוֹגֵר.

חֲרוּזִים לִשְׂעָרֵךְ לֹא חֻבְּרוּ,
חִיּוּכֵךְ לֹא נִלְכַּד בְּמִלִּים.
בְּנֵי בֵּיתֵךְ – שֶׁאוֹתָךְ אָהֲבוּ –
אָהֲבוּ אַהֲבָה בְּלִי כֵּלִים.

לֹא נָשׁוֹרְתְּ, מַה תּוֹעֶלֶת יִרְאוּ,
בְּנֵי בֵּיתֵךְ בִּשְׁבִירָה שֶׁל שׁוּרָה,
וּבִכְלָל, מֶה עִנְיָן בַּטִּעוּן –
אִם מֵרֹאשׁ לֹא הָיְתָה לָךְ בְּרֵרָה?

מֶה עִנְיַן הַפַּרְפָּר לַנְּמָלָה,
כְּשֶׁהַחֹרֶף שׂוֹרֵר מִסָּבִיב?
בַּת אָבִיב? רַק עִלָּה לִקְמִילָה!
שֶׁתַּתְאִים אֶת עַצְמָהּ, בַּת אָבִיב.

אָז הַבִּיטוּ – כַּמָּה זֶה מוּזָר –
מִשֶּׁמַּתְּ – זְקֵנָה בַּת שְׁלֹשִׁים –
אֲבַכֵּר צֵל פַּרְפָּר עַל פַּרְפָּר,
אֲצוּדֵךְ בֵּין דַפִּים יְבֵשִׁים.

רַק קוּרֵי מְדִינוֹת וּמִמְשָׁל,
מְשַׁמְּרִים אוֹת למֶשֶׁק-כְּנָפַיִךְ.
מִסְמָכִים אֲנָעֵר וְאֶשְׁאַל
מִי הָיִית? מֶה הָיָה? – אוֹדוֹתַיִךְ.

אֲלַקֵּט אֲבָקֵךְ בִּמְשׂוּרָה,
אֶאֱסֹף זִכְרוֹנֵךְ עַד יְסוֹד,
אַעֲמִיד, מִשּׁוּרָה לְשׁוּרָה,
מַעֲלוֹת הַבָּאוֹת אֶל הַסּוֹד.

כָּךְ. נוֹלְדָה הִיא בְּתַדְלָא-אֲזִילָל שֶׁבְּמָרוֹקוֹ, אֲזוֹרֵי הַכְּפָר שֶׁל הָרֵי הָאַטְלַס. שְׁנַת אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים.
בְּגִיל שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה נִשְּׂאָה לְגֶבֶר הַמְּבֻגָּר מִמֶּנָּהּ בְּעֶשְׂרִים שָׁנָה.
בְּגִיל חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה הָיְתָה אֵם לִשְׁנַיִם.
בְּגִיל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה – לַעֲשָׂרָה.
בְּגִיל שְׁלֹשִׁים נִפְטְרָה. כְּשֶׁנִּפְטְרָה, מִשְׁפַּחְתָּהּ עָלְתָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. שְׁמָהּ הָיָה שִׂמְחָה.
שֵׁם עֲלוּמֶיהָ לֹא מוֹפִיעַ בָּרְשׁוּמוֹת. כָּךְ.

חֶרֶס דַּק מַעֲלִים הַכֵּלִים.
לְהַמְצִיא? זוֹ הֲרֵי רְמִיָּה!
אָז סְלִיחָה, גַּם בְּפִי אֵין מִלִּים,
רַק גּוּפִי עוֹד רוֹחֵשׁ הֲמִיָּה.

מוּל זִכְרֵךְ, עִם שְׁבָרִים שֶׁל שׁוּרוֹת
אֶעֱמֹד, אֶת קִבְרֵךְ מְכַסֶּה,
אֲסַפֵּר שֶׁהָיִית, לֹא נָשׁוֹרְתְּ.
וְאָשִׁיר שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה.

שיר מס' 30 / ברטרן דה בורן

ברטרן דה בורן (המאה ה-12 – ראשית המאה ה-13) – אחד מהידועים שבטרובדורים של דרום-צרפת, בן דורו של ריצ'רד לב הארי מלך אנגליה, אשר לו היה גם יריב וגם בן-ברית. בעל התואר ברון, חובב קרבות לא רק בשירה, אלא גם הלכה למעשה.

המערכת

שיר מס' 2

Bertran de Born / Canto 30

אוֹהַב חֶדְוַת יְמוֹת אָבִיב,
רֵיחוֹת וְרָדִים, שְׂרִיטַת קוֹצִים
וְקוֹל שִׁירַת צִפּוֹר, וְזִיו
חַמָּה בֵּינוֹת עַלְוַת עֵצִים
שֶׁתְּסוֹכֵךְ לַשַּׁוְא.
יוֹתֵר אוֹהַב צְפוֹת בִּדְמָמָה
בִּפְרֹס סֻכּוֹת הַמִּלְחָמָה
וּלְצַפּוֹת לַקְּרָב,
לִבְחֹן שׁוּרוֹת שֶׁל גִּבּוֹרִים
עַל סוּסֵיהֶם הָאַבִּירִים.

Be.m plai lo gais temps de pascor,
Que fai fuoillas e flors venir!
E plai me qand auch la baudor
Dels auzels que fant retintir
Lo chant per lo boscatge!
E plai me qand vei per los pratz
Tendas e pavaillons fermatz!
Et ai grand alegratge
Qan vei per campaignas rengatz
Cavalliers e cavals armatz.

אוֹהַב סִיּוּר הַגַּשָּׁשִׁים,
שְׁלִיחֵי מָדוֹן לְלֵב שָׁלֵו,
וּרְקִיעוֹת חֵיל פָּרָשִׁים
מוּל הֲמוֹנֵי גֵּיסוֹת אוֹיֵב.
וּבְשָׂשׂוֹן נִלְהָב
חִישׁ אֶסְתָּעֵר אֶל הַחוֹמוֹת
הַבְּצוּרוֹת וְהָרָמוֹת,
חוֹצֶה חֲפִיר רָחָב
עַל גַּב סוּסִי. כַּמָּה נִשְׂגָּב,
נִזְקָף צָרִיחַ אֶל לֵב עָב.

E platz mi qan li corredor
Fant las gens e l'aver fugir,
E platz me qan vei apres lor
Granren d'armatz corren venir,
E platz m'e mon coratge
Qan vei fortz chastels assetgatz
E.ls barris rotz et esfondratz,
E vei l'ost el ribatge
Q'es tot entorn claus de fossatz,
Ab lissas de fortz pals serratz.

רַק זֶה אוֹהַב בֵּין נְסִיכִים,
שֶׁאָץ לַקְּרָב קוֹרֵן גָּאוֹן
וְלַהַט גְּבוּרָתוֹ יָקִים
שַׁלְהֶבֶת קְרָב בְּלֵב טִירוֹן
שֶׁמַּבָּטוֹ עָלָיו.
אַךְ אֵין חִבָּה בִּי אוֹ חֶמְלָה
אֶל זֶה אֲשֶׁר חַרְבּוֹ בְּטֵלָה,
וְאִם יִפְגֹּשׁ אוֹיְבָיו,
כָּל-כָּךְ יַחְשֹׁשׁ לְהִפָּגַע,
שֶׁכְּלָל בָּהֶם הוּא לֹא יִגַּע.

Et atressi.m platz de seignor
Qand es primiers a l'envazir
En caval, armatz, ses temor,
C'aissi fai los sieus enardir
Ab valen vassalatge.
E pois qe l'estorns es mesclatz,
Chascus deu esser acesmatz
E segre.l d'agradatge,
Que nuills hom non es ren presatz
Tro q'a mains colps pres e donatz.

הִנֵּה קִרְקוּשׁ הַלְּהָבִים,
בְּפֶלֶד רֹמַח וְצִנָּה,
דַּהְרַת סוּסִים מְשֻׁלְהָבִים
אֲשֶׁר רוֹמְסִים לָאֲדָמָה
אֶת זֶה שֶׁלְּפָנִים רָכַב.
כַּמָּה נִפְלָא כְּשֶׁכְּלֵי חָמָס
פּוֹצְעִים בְּגוּף לוֹחֵם אוֹ נָס,
אֲשֶׁר עֻזּוֹ – כָּזָב.
סָב מָוֶת עַל הָעֲקֵבוֹת,
אַךְ טוֹב הוּא מֵאָבְדַּן כָּבוֹד!

Massas e brans, elms de color,
Escutz traucar e desgarnir
Veirem a l'intrar de l'estor,
E maing vassal essems ferir,
Don anaran aratge
Cavail dels mortz e dels nafratz.
E qand er en l'estor intratz,
Chascus hom de paratge
Non pens mas d'asclar caps e bratz,
Car mais val mortz qe vius sobratz.

ב"קומדיה האלוהית" של דאנטה אליגיירי מתואר ברטרן דה-בורן כאחד המתייסרים במדור השמיני של הגיהינום.
באיורו של גוסטב דורה ל"קומדיה האלוהית" נראה ברטרן דה-בורן הנושא בידו את ראשו הכרות.

הלל לשיכר

לְחַ֫יִּים! לְחַ֫יִּים! תָּקִיא לַנַּעֲלַיִם!
רוֹקֵן בִּשְׁלוּק אֶת הַקַּנְקָן, תִּירַק אֶת הַמִּזְמוֹר,
כִּי אִם יֵשׁ ווֹדְקָה בַּזָּקָן, אֲזַי יֵיטִיב לִבְעֹר!
לִבְעֹר!
בְּאוֹר!
הַחֹשֶׁךְ נְגָרֵשׁ!
אִם מְעֻשָּׁן כְּבָר הַזָּקָן, אָז גַּם לִבֵּנוּ אֵשׁ.

כְּשֶׁנֹּחַ קְשִׁישָׁא הִתְנַדְנֵד, מִן הַתֵּבָה לַחוּץ
רָאָה – טָבַע הַחוּץ וּמֵת, וְנַעֲשָׂה לָחוּץ
אַךְ לֹא אָבַד, לָמֹד לָמַד, וְיֶקֶב חִיש יִסֵּד,
זִכְרוֹן-עָבָר טִבַּע בַּכַּד, וְשָׁב לְהִתְנַדְנֵד.

לְחַ֫יִּים! לְחַ֫יִּים! אֶת אֶבֶן הָרֵחַיִם,
פְּרֹק בְּשִׂמְחָה מִצַּוָּארְךָ. רָצוּי, מִן הַחַלּוֹן,
כִּי מִי שֶׁשָּׁם עוֹבֵר אוֹ שָׁב, עוֹד לֹא שָׁתָה הֲמוֹן.
גַּאלּוֹן!
קָלוֹן!
הוּא לֹא שֻׁתָּף לַסּוֹד!
אִם לֹא נוֹגֵס הוּא בַּפַּרְדֵּס – מַגִּיעַ לוֹ לִמְעֹד!

וּפַעַם לוֹט, שָׁתוּי קַלּוֹת, חָשַׁב אוֹ לֹא חָשַׁב,
הוֹרִיד הַלּוֹט, מֵעַל כַּלּוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ בְּנוֹתָיו.
גִּנּוּי נָאוֹת, בְּכָל הָרָמוֹת, זֶה מַעֲשֶׂה נִתְעָב –
אַךְ שְׁתֵּי אֻמּוֹת מִכָּךְ קָמוֹת, עַמּוֹן וְגַם מוֹאָב.

לְחַ֫יִּים! לְחַ֫יִּים! חַיִּים רַק פַּעֲמַיִם!
תִּשְׁבֹּר בַּקְבּוּק, תַּצִּית זִקּוּק, תַּרְאֶה שֶׁאַתָּה כָּאן!
אִם לֹא יִצְלַח, מִיָּד תֻּשְׁלַךְ לַפַּח, כְּמוֹ הַקַּנְקָן!
קַנְקָן!
רוֹקַן!
נִזְרַק כְּמוֹ קְלִפּוֹת!
אִם נִצְטָרֵךְ אוֹתְךָ שׁוּב כָּאן, נָקִים אוֹתְךָ לִרְקֹד!

מִן הַכְּתוּבִים עֵצָה אָבִיא. יֵדַע כָּל בַּעַל לֵב
שֶׁל אֶבֶן, כִּי הֶכְרַח טִבְעִי אוֹתוֹ הַשְׁקוֹת הֵיטֵב.
אִם לֹא, חֲבָל – וּכְמוֹ נָבָל, תָּקִיץ כְּדֵי לְגַלּוֹת
כִּי רֵיק בֵּיתְךָ, וְאִשְׁתְּךָ – חָזְרָה אֶל הַכַּלּוֹת.

לְחַ֫יִּים! לְחַ֫יִּים! אֲנִי לֹא מֵת עֲדַיִן!
מֵי הַחַיִּים, זוֹרְמִים-נָעִים, מִלֵּב עַד קְצֵה הָאַף!
חוֹלְפִים-רָצִים וּמְאִיצִים כְּדֵי קֶצֶב מְטֹרָף!
הָרַף!
הוּנַף!
מָתַי תִּפֹּל אַתָּה?
אִם כְּבָר לוֹהֵב בְּךָ הַלֵּב, אָז הַלְאָה חֲרָטָה!

ביאטריץ / הרוזנת דה דיא

Estat ai en greu cossirier / La Comtessa de Dia

עַצְבוּת מָרָה מְלֵאָה אֲנִי
עַל הָאַבִּיר שֶׁלִּי הָיָה
וְקוֹל זִכְרוֹן הַהֲוָיָה
שָׁב לְהַדְהֵד בֵּין הַזְּמַנִּים.
"קָר הוּא חֵיקֵךְ, רֵיקָה – מִטָּה"
הֵלִין; וְאָז בָּגַד, עָזַב.
הַחֹם רוֹדֵף אוֹתִי עַכְשָׁיו,
עוֹטָה פְּאֵר – אוֹ… לֹא עוֹטָה.

Estât ai en greu cossirier
per un cavallier qu'ai agut,
e vuoil sia totz temps saubut
cum ieu l'ai amat a sobrier;
ara vei qu'ieu sui trahida
car ieu non li donei m'amor
don ai estat en gran error
en lieig e quand sui vestida.

אִם לְהַבְטִיחַ לוֹ אוּכַל,
בִּנְגִיעַת עֵירֹם רַכָּה,
אֶת כָּל הָעֹנֶג, הַשְּׁקִיקָה,
כְּשֶׁבְּגוּפִי הוּא יְעֻרְסַל,
אֵלַי יוֹתֵר יִשְׁאַף, וַדַּאי,
מִשְּׁאֹף פְלוּרִ֫ישׁ אֶל בְּלַנְטְשַׁפְל֫וֹר:
אֶתֵּן לוֹ אֶת לִבִּי לִנְצֹר,
שִׂכְלִי, עֵינַי וְגַם חַיַּי.

Ben volria mon cavallier
tener un ser en mos bratz nut,
qu'el s'en tengra per ereubut
sol qu'a lui fezes cosseillier;
car plus m'en sui abellida
no fetz Floris de Blanchaflor:
ieu l'autrei mon cor e m'amor
mon sen, mos huoillis e ma vida.

חֲזֹר, יָחִיד מִבֵּין רֵעַי!
קָשֶׁה עָלַי לְהִתְאַפֵּק,
כָּל לַיְלָה כְּדֵי לְהִתְרָפֵּק
בְּךָ, עִם כָּל גַּעְגּוּעַי.
עֲלֵה וּבוֹא בִּי! לֹא כְּזָר,
אַךְ תַּחַת בַּעַל! וּבִלְבַד –
שֶׁלִּי תַּבְטִיחַ, וּמִיָּד,
כִּי תְּצַיֵּת בְּכָל דָּבָר.

Bels amics avinens e bos,
cora·us tenrai en mon poder?
e que jagues ab vos un ser
e qu'ie·us des un bais amoros;
sapchatz, gran talen n'auria
qu'ie·us tengues en luoc del marit,
ab so que m'aguessetz plevit
de far tot so qu qu'ieu volria.


הרוזנת דה דיא (Comtessa de Dia) היתה טרובדורית – משוררת ומלחינה – שחיה בפרובאנס (כיום דרום-מזרח צרפת) במאה ה-12. על-פי מסורת שהשתמרה בכתבי-יד, היתה אשתו של רוזן בשם גיליים דה פייטיאוש (פואטייה של ימינו), אך היתה מאוהבת במשורר ריימבאוט (אין לראות בזאת את נצחון האמנות על החומר, שכן, כפי הנראה, משורר זה היה יותר עשיר ומיוחס מבעלה). תהי אשר תהי, הרוזנת נחשבת לאשה הראשונה באירופה הנוצרית כולה שכתבה שירי-חולין. למותר לציין שאין שום קשר בינה לבין המשוררת הישראלית המודרנית הכותבת תחת השם "דיה".

פלוריש ("דמוי-פרח") ואהובתו בלנטשפלור ("פרח לבן") – דמויות מסיפור-הרפתקאות רומנטי ידוע מאד בימי-הביניים.

ללא כותרת

נִצְחִית הָאַהֲבָה, כָּל עוֹד נִמְשֶׁכֶת,
מִשֶּׁחָדְלָה – הֲרֵי הִיא רֶגַע קָט,
בּוֹ מְחוֹגַיִם שֶׁעוֹצְרִים מִלֶּכֶת,
נוֹתְצִים שָׁעוֹן שֶׁעוֹד פּוֹעֵם כַּדָּת.
מַבָּט נוֹעֵל הַשְּׁנַיִם בְּחִידָה,
בְּהֶרֶף עֵין הָרָע, כְּפֶסֶל כְּפוֹר.
יֵדַע אוֹרְפֵיאוּס, אֵשֶׁת לוֹט תֵּדַע:
אָסוּר אַף פַּעַם לְהַבִּיט אָחוֹר.

הַמַּנְגְּנוֹן נִקְרַע בְּקוֹל תְּרוּעָה,
גַּלְגָּלוֹנִים נָפוֹצוּ לְכָל צַד,
מִי – לְחַלֵּל אֶת קֵן הַקּוּקִיָּה,
וּמִי – לִפְרוֹעַ בְּרִצְפֵי הָעַד.
הָיָה, נִרְצָה, אוֹ שֶׁמָּא אַגָּדָה?
בִּמְקוֹם הַמַּנְגָּנוֹן פָּעוּר הַחוֹר.
יֵדַע אוֹרְפֵיאוּס, אֵשֶׁת לוֹט תֵּדַע:
לַנֶּצַח הֵם יַבִּיטוּ לְאָחוֹר.

איש וים

הַלַּיְלָה קַר, הָרוּחַ זָר, לְקוֹל תִּפּוּף שִׁנַּיִם
עוֹמֵד לוֹ אִיש בִּקְצֵה הַחוֹל, מַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לַמַּיִם.
גוֹאֶה הַשֵּׁפֶל וּמֵשִׁיב מִדָּה תַּחַת מִדָּה –
כִּי אֵין תַּשְׁלִיךְ שֶׁיְּסַיֵּם אֶת זוֹ הָעֲמִידָה.
כִּי כָּל אַרְמוֹן שֶׁיִּקָּבֵר לְבֶטַח יִתְגַּלֶּה,
כִּי כָּל אָדָם זוֹרֵם לַיָּם אַךְ זֶה לֹא מִתְמַלֵּא.

וְנֶפֶשׁ יָם אִישׁ לֹא יֵדַע, אַךְ יְנַסֶּה תָּמִיד,
מֵשִׂים עַצְמוֹ דַּיַּג סוֹדוֹת, וְאֶת לִבּוֹ – דּוּגִית,
מַמְתִּין לְחֶסֶד מִמְצוּלוֹת בָּן חֶסֶד לֹא צָמַח,
עוֹרֵךְ חַכָּה, נָכוֹן לָדוּג כָּל לֶחֶם שֶׁנִּשְׁלַח.

וּמַה זֶּה מְשַׁנֶּה לָאִישׁ, אוֹ לִרְבָבוֹת כְּמוֹתוֹ,
אִם הוּא הִשְׁתַּקְּפוּתוֹ שֶׁל יָם, אוֹ יָם – הִשְׁתַּקְּפוּתוֹ.