מחבר: אלי בר-יהלום

כְּשֶׁתּוֹרִישׁ עָפָר וְאֵפֶר
לַנְּכָדִים וְלַנִּינִים
וְשׁוּב תִּהְיֶה אֶחָד וְאֶפֶס,
וְתִשְׁתַּחְרֵר מֵהַפָּנִים, –

יַמְתִּין לְךָ בִּקְצֵה הַקֶּרֶן,
בַּשְּׁבִיל אֶל הָעוֹלָם הַבָּא,
לְיַד בֻּבָּה בְּלוּיָה מֻכֶּרֶת
וְדֻבִּי מֵהָאִצְטָבָּה

הָאִישׁ הַזֶּה: כָּפוּף, מַקְרִיחַ.
בְּמִפְגָּשִׁים מְגֹחֲכִים
הוּא לְשַׁנֵּן אוֹתְךָ הִכְרִיחַ
כְּלָלִים, פְּסוּקִים, תַּאֲרִיכִים.

עַל כָּל דְּבָרָיו הִפְטַרְתָּ: "חַרְטָא!",
בִּצְחוֹק יִחַלְתָּ לְמוֹתוֹ –
אַךְ בַּשִּׂיאִים שֶׁלְּךָ, אֲחַר-כָּךְ,
הִצְלַחְתָּ לְדַבֵּר כְּמוֹתוֹ

(וְאֵין פֹּה שׁוּם רִשְׁעוּת מֻצְהֶרֶת:
גַּם אִם מוֹצְאִים אוֹתוֹ בַּכִּיס,
אִישׁ לֹא אוֹמֵר בְּסוֹף הַסֶּרֶט
תּוֹדָה נִרְגֶּשֶׁת לַכַּרְטִיס)

…תִּצְעַק: "הֵם כָּאן, הֵם לֹא בָּגְדוּ בִּי!
לֹא נִפָּרֵד עוֹד!" – וְתִקַּח
אֶת הַבֻּבָּה וְאֶת הַדֻּבִּי.

וְהוּא יִשְׁתֹּק. וְהוּא יִסְלַח.

בְּטָלְקִיטְנָה, אֲלַסְקָה, שָׁם שְׁלֹשָׁה נְהָרוֹת
נִפְגָּשִׁים בְּמִין צֹמֶת –
יֵשׁ מַחְסוֹר
בְּצָרוֹת.
בְּטָלְקִיטְנָה –

זֶה הָיָה בַּמָּקוֹר מַאֲחָז אֲרָעִי שֶׁל חֶבְרַת הָרַכֶּבֶת
שֶׁצְּרִיכָה לְחַבֵּר בֵּין מָקוֹם לֹא-זָכוּר לְמָקוֹם לֹא-יָדוּעַ:
מִין מוּסָךְ וּמַחְסָן לְצִיּוּד הַסְּלִילָה וּבִיתָן בּוֹ יוֹשֶׁבֶת
וַעֲדָה לְתִכְנוּן הַמְּסִלָּה, אֲשֶׁר לֹא תִּכְנְנָה בַּחֲלוֹם
שֶׁהַקֶּטַע הַטֶּכְנִי הַזֶּה, הַזְּמַנִּי, יַהֲפֹךְ לְקָבוּעַ
וְיָצוּצוּ פִּתְאֹם אֲנָשִׁים, וְיִחְיוּ (וְחַיִּים עַד הַיּוֹם).

בְּטָלְקִיטְנָה, אֲלַסְקָה, תְּשַׁע מֵאוֹת תּוֹשָׁבִים
שֶׁמֵּתִים מִדֵּי פַּעַם, אַךְ כָּל פַּעַם שָׁבִים
לְטָלְקִיטְנָה.

כָּל הַחֹרֶף וְרֹב הָאָבִיב הֵם כֻּלָּם יְשֵׁנִים תַּחַת שֶׁלֶג:
הַצְּמָחִים, הַבָּתִים, הַנָּשִׁים הַשְּׁמֵנוֹת וְהָאֵשׁ בַּכִּירַיִם.
לֹא שֵׁנָה עֲמֻקָּה – רַק תַּגִּיעַ, הַקַּיִץ, הַכֹּל כְּבָר מוּכָן
לִתְזוּזָה. בְּשָׂפָה אִינְדִּיאָנִית נִכְחֶדֶת (רָשׁוּם עַל הַשֶּׁלֶט)
הַתַּרְגּוּם שֶׁל "טָלְקִיטְנָה" הִנּוֹ "מַאֲגַר הַמָּזוֹן מוּל הַמַּיִם".
זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁגַּם לִפְנֵי אֶלֶף שָׁנִים כְּבָר הָיָה פֹּה מַחְסָן.

בְּטָלְקִיטְנָה, אֲלַסְקָה, רֹאשׁ הָעִיר הוּא חָתוּל.
תַּחְזְרוּ עַל זֶה רֶגַע:
רֹאשׁ הָעִיר
הוּא חָתוּל
בְּטָלְקִיטְנָה.

בְּרוֹמָן שֶׁל מַרְק טְוֵיין שֶׁקָּרָאתִי כְּנַעַר, יֵשׁ מִי שֶׁמַּצִּיעַ
לְהַמְלִיךְ חֲתוּלִים עַל הַבְּרִיטִים: שׁוֹשֶׁלֶת פָּחוֹת מְסֻכֶּנֶת,
עִם אוֹתָן גְּחָמוֹת, מְרִיבוֹת וּבְגִידוֹת – אַךְ בְּזוֹל (הוּא מַרְגִּיעַ),
וּבְלִי דָּם. זֹאת סָאטִירָה, וַדַּאי. אַךְ הִנֵּה, מִשָּׁנָה לְשָׁנָה
הַצִּבּוּר בְּטָלְקִיטְנָה – רִשְׁמִית – בְּמִשְׂרַד רֹאשׁ הָעִיר מְשַׁכֵּן אֶת
סְטַאבְּס, הַגִּ'ינְגִּ'י כַּמֶּלֶךְ דָּוִד. כְּבָר חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת כְּהֻנָּה.

…וְאַתָּה, שַׂר הָרוּחַ, שֶׁמַּחְלִיט מִי לְאָן, לֹא רוֹצֶה שֶׁאָנוּחַ – וְלָכֵן אֲנִי כָּאן:
סְבִיב עַצְמִי כְּתַקְלִיט נָע, אַךְ נוֹתָר בַּמָּקוֹם הָרָחוֹק מִטָּלְקִיטְנָה, כְּמוֹ תְּהוֹם – מִתְּהוֹם.
שְׁנֵי צִדֵּי הַמִּתְרָס כָּאן
מְשַׁתְּפִים זְעָקָה…
וְטָלְקִיטְנָה, אֲלַסְקָה –
כְּדַרְכָּהּ.

לֹא הַגּוּף – הוּא וַדַּאי רֵיקָנִי
וְנִדּוֹן רַק לְקֶבֶר וְרֶקֶב –
אֲבָל כָּל הַשְּׁלֵמוּת שֶׁקָּרְאוּ לָהּ "אֲנִי"
מִתְפּוֹרֶרֶת עַכְשָׁיו, מִתְפָּרֶקֶת.

זִכְרוֹנוֹת מִתְנַדְּפִים מִמִּצְחִי,
מִתְפַּזְּרִים בָּאֲוִיר הַפָּתוּחַ.
אֵיךְ הָיִיתִי בָּטוּחַ "אֲנִי הוּא נִצְחִי!" –
וּפִתְאֹם אֵין כְּבָר מִי שֶׁבָּטוּחַ.

בְּלִי כְּאֵב, בִּקְלִילוּת, בְּפַשְׁטוּת
כָּל הַסְּטָאטִי הוֹפֵךְ לְדִינָאמִי.
חֲרִיף-שֵׂכֶל כָּמוֹנִי פּוֹרֵחַ הַתּוּת
וְעָדִין בִּמְקוֹמִי הַצּוּנָאמִי.

הַהוּמוֹר הַצּוֹלֵעַ – לְשָׁם:
הִנֵּה כֶּלֶב אִתּוֹ מִתְנַבֵּחַ.
הָאֶמְפַּתְיָה – מִזְרָחָה, רִגְשׁוֹת הָאָשָׁם –
לַמֶּרְחָק, טוֹב יוֹתֵר – לַיָּרֵחַ.

טוּסוּ, טוּסוּ, מַלְּאוּ תְּהוֹמוֹת,
שֶׁפַע אֶרֶץ וּשְׁלַל מַחְמָדֶיהָ.
…לִפְנֵי רֶגַע יָדַעְתִּי: "גִּלְגּוּל נְשָׁמוֹת!"
וּפִתְאֹם אֵין כְּבָר מִי שֶׁיּוֹדֵעַ.

בְּגִיל שֵׁשׁ-עֶשְׂרֶה הָיִיתִי
שְׁמוֹק.
שְׁמוֹק זֶה לֹא אֵיבָר בַּגּוּף,
לְזֶה יֵשׁ שֵׁמוֹת אֲחֵרִים.
שְׁמוֹק זוֹ תְכוּנַת אֹפִי.

זֶה
לִהְיוֹת רָגִישׁ בְּעֵרֶךְ כְּמוֹ
אַסְלָה בְּשֵׁרוּתִים צִּבּוּרִיִּים, זֶה
לַדַּעַת מַה קּוֹרֶה בַּגָּלַקְסִיָּה הַסְּמוּכָה
בְּלִי לִהְיוֹת קָרוֹב אֵלֶיהָ
אֲבָל לִהְיוֹת קָרוֹב קָרוֹב לְאָדָם
בְּלִי לַדַּעַת מַה קּוֹרֶה בּוֹ, זֶה
לְפַסְפֵּס (הִזְדַּמְּנֻיּוֹת), זֶה
לְמַסְמֵס (הֶכֵּרֻיּוֹת), זֶה
לְטַפֵּס (עַל הַקִּירוֹת), זֶה
לְחַפֵּשׂ (בֵּין הַשּׁוּרוֹת)
וְלֹא לִמְצֹא,
כִּי אֶת הַשּׁוּרוֹת עַצְמָן לֹא קָרָאתִי

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵיזֶה שְׁמוֹק הָיִיתִי
כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה,
כַּמָּה טוֹב
שֶׁהִיא נְשׂוּאָה עִם שְׁלֹשָׁה יְלָדִים עַכְשָׁיו
כַּמָּה טוֹב
שֶׁאֲנִי —

סיפרתי לתלמידיי על בכיר סופרי רוסיה, אלכסנדר פושקין, שמוצאו מעבד חבשי (כפי הנראה מאתיופיה או קמרון של היום) שנשלח כמתנה למלך רוסיה. והנה זה רק סיימתי את המשפט – ומאחור נשמעת שאלה רועמת של אחד מהם (כמדומני, שחר ק'): "אבל איזה רוסי ירצה לקבל אתיופי במתנה??".

כְּשֶׁאִבְּרָאהִים, הַנַּעַר מִחַבָּשׁ,
שָׁבוּי בִּידֵי טוּרְקִים מֵאֶרֶץ כּוּשׁ טָס,
אוֹתוֹ שַׁגְרִיר מַמְלֶכֶת רוּס בְּקוּשְׁטָא
בְּתוֹר מַתְּנַת שַׁעֲשׁוּעִים רָכַשׁ

לִפְּיוֹטְר, מֶלֶךְ רוּסְיָה רַבָּתִי.
מִשָּׁם לְשָׁם הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה הִיא,
אַךְ נֶצֶר לְזַרְעוֹ הָאַפְרִיקָאִי
הוּא פּוּשְׁקִין, הַסּוֹפֵר הָאַלְמוֹתִי.

וְכָאן, בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הַנִּכְסֶפֶת,
בָּהּ הַשְּׁכִינָה אוֹתָנוּ מְלַטֶּפֶת,
כָּל הַדְּרָכִים קְצָרוֹת, כֻּלָּם שְׁכֵנִים –

רוּסִי בְּאַקְלִימֵנוּ הַסּוּבְּטְרוֹפִּי
לֹא יְבַקֵּשׁ בְּמַתָּנָה אֶתְיוֹפִּי.
לָכֵן גַּם אֵין בָּאָרֶץ פּוּשְׁקִינִים.

מַחֲזֶה בְּלִי שֵׁם מְחַפֵּשׂ בַּמַּאי
שֶׁיָּעִיף בּוֹ מַבָּט חָטוּף:
עִם אֶחָד בְּאַפְּרִיל וְאֶחָד בְּמַאי,
בְּרִית בֵּין בֵּית-קִלֵּל לְבֵין בֵּית-רַמַּאי,
מְחָאוֹת וְרֵיחַ-הַרְדּוּף.

מַחֲזֶה סְתוּם-לֵב מְבַקֵּשׁ צִנְתּוּר,
שֶׁיִּזְרֹם לְפָחוֹת טִפְטוּף:
עִם דְּקִירוֹת-סַכִּין וּפְלִיטוֹת-כַּדּוּר,
הִשָּׂרְדוּת כְּשֵׁם שֶׁל מוֹפַע-בִּדּוּר,
פִּגּוּעִים וְרֵיחַ-הַרְדּוּף.

מַחֲזֶה צוֹרֵחַ מַזְמִין קָהָל
לְשַׁמֵּשׁ לוֹ כְּשַׂק-אִגְרוּף:
עִם הַרְבֵּה גוֹרָל וּמְעַט מַזָּל,
עַל כָּל יוֹם שֶׁל דְּבָשׁ עֲשָׂרָה בָּצָל,
אַכְזָבוֹת וְרֵיחַ-הַרְדּוּף.

מַחֲזֶה בְּלִי סוֹף זָקוּק לְסִיּוּם
כְּמוֹ שֶׁנֶּפֶשׁ זְקוּקָה לְגוּף:
שֶׁיֵּרֵד מָסָךְ, הַקָּהָל יָקוּם
וְיֵצֵא הַחוּצָה – וְשָׁם אֵין כְּלוּם
חוּץ מֵרֵיחַ קַל שֶׁל הַרְדּוּף,
חוּץ מֵרֵיחַ קַל שֶׁל הַרְדּוּף.

ויאמר: לא אשחית בעבור העשרה

בראשית י"ח לב

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר נִשָּׁאֵר עֲשָׂרָה,
לֹא תֻשְׁמַד בִּזְכוּתֵנוּ קִרְיַת הַשִּׁירָה.
נִתְאַסֵּף בְּאֵיזוֹ מִסְעָדָה
וּבְיַחַד, בְּנֶפֶשׁ מֻכְתֶּמֶת בִּדְיוֹ,
נַאֲכִיל זֶה אֶת זֶה כָּל אֶחָד בְּפִרְיוֹ:
לְבַדֵּנוּ, וְאִישׁ לֹא יֵדַע.

וְנִקְרָא זֶה לַזֶּה – בִּמְאֻנָּךְ לָאֻמָּה –
מִי תַרְגּוּם, מִי פִּזְמוֹן עַל עִנְיָן דְּיוֹמָא,
מִי בַּלָּדָה; נִצְחַק וְנִבְכֶּה.
וְאֶחַד יֵאָנַח שֶׁנַּפְשׁוֹ יְגֵעָה…
… וְיִרְאֶה הַמַּלְאָךְ שֶׁנּוֹתַרְנוּ תִּשְׁעָה,
וְיָקוּם עַל הָעִיר, וְיַכֶּה.

הָיִיתִי רוֹצֶה יוֹם אֶחָד בְּשָׁנָה
לִפְתֹּחַ אַלְבּוֹם וְלִבְהוֹת בַּתְּמוּנָה
שֶׁל יַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר.
לוֹמַר לְעַצְמִי בְּסִפּוּק: "יֵשׁ תְּחוּשָׁה
שֶׁקִּבַּלְתִּי אָזְנַיִם (אוֹ אַף) בִּירוּשָׁה
מִיַּעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר".
לְסַפֵּר אֶת קִצּוּר-תּוֹלְדוֹתָיו לְבִתִּי
וְלָחוּשׁ שֶׁסִּפַּרְתִּי סִפּוּר אֲמִתִּי
עַל יַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר.

אֲבָל אֵין לִי תְמוּנָה אוֹ קִצּוּר-תּוֹלָדוֹת
וּבְעֶצֶם, כִּמְעַט לֹא נוֹתְרוּ לִי עֻבְדּוֹת
עַל יַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר.
הַמֵּידָע שֶׁאָסַפְתִּי עָלָיו לֹא יַסְפִּיק
לְהָבִין אִם הָיָה "בֵּינוֹנִי" אוֹ "צַדִּיק" –
יַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר.
הוּא הָיָה דֵּי בְּסֵדֶר, אֲנִי מַאֲמִין,
כִּי עֻבְדָּה שֶׁיָּצָאתִי לוֹ יֹפִי שֶׁל נִין,
לְיַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר.

אַךְ שְׁנַת אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים
סִכְּמָה בִּמְהִירוּת אֶת חַיָּיו הַקְּצָרִים
שֶׁל יַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר.
לְאַבָּא שֶׁל סַבָּא אֵין יָד וְאֵין שֵׁם.
בַּזֹּאת אַף אֶחָד, יַלְדָּתִי, לֹא אָשֵׁם.
הָיוּ לֹא אַחַת, אֶלָּא כַּמָּה שׁוֹאוֹת.
אַךְ יֵשׁ לָעוֹלָם מַעֲרֶכֶת-שָׁעוֹת,
וְאִם נְדַבֵּר עַל כֻּלָּן, יִשָּׁאֵר
פָּחוֹת מִדַּי זְמַן לְמִקְצוֹעַ אַחֵר.

לָכֵן לֹא נוֹתַר לִי אֶלָּא לְשַׂחֵק:
אֶקַּח דַּף נְיָר וְאַשְׁאִיר אוֹתוֹ רֵיק.
אַחֲזִיק בְּיָדִי וְאֹמַר:
זוֹ תְמוּנָה
שְׁחוֹרָה-לְבָנָה, בְּעִקָּר לְבָנָה,
שֶׁל אִישׁ חִנָּנִי וְחַיְכָן וְעָנָו –
רוֹאִים אֵיךְ פָּנַי
מַזְכִּירוֹת אֶת פָּנָיו
שֶׁל יַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר?