כתב עת וחבורה ספרותית
הֲאִם אֵינְךָ רוֹאֶה, הַמְּשׁוֹרֵר,
שֶׁהַצָּמָא הוּא הוּא מַבְעִיר הָאֵשׁ,
וּתְפִלָּתְךָ אֶל הַ"בְּאֵר"
כָּמוֹהָ לְבַקֵּשׁ
מִמֵּי הַבֶּרֶז
לְיַבֵּשׁ.
כִּי צִמְאוֹנְךָ הֲרֵי (כְּמוֹ צִמְאוֹנִי),
בְּאֵר לְלֹא תַּחְתִּית.
לָנֶצַח נְבַקֵּשׁ לִמְצֹא
בַּמַּיִם נֶחָמָה,
עַד רֵד הָעֶרֶב,
עֵת תַּכְרִיעֵנִי תַּרְדֵּמָה.
"בואו להקשיב לסיפור המעשה על גוּמה וליבייה,
ז'ורז'י אמאדו
כי זהו סיפור על חיים ואהבה עלי ים"
מָאַסְתִּי בְּמִלּוֹת הַמִּדְבָּר.
בִּרְצוֹנִי לָשִׁיר, כְּמוֹ גוּמָה –
שִׁירַת הַיָּם.
אַךְ הַיָּם זָר לִי.
וְשִׁירָתוֹ, עֲמוּסַת הַתְּנוּדוֹת,
שָׂפָה שְׁנִיָּה וּמְגֻמְגֶּמֶת
בְּפִי.
אֲנִי רוֹצֶה לִכְתּוֹב סְעָרָה,
אַךְ הַמִּלִּים הוֹפְכוֹת צִיָּה,
וְכָל שֶׁיּוֹצֵא לִי
לְבַסּוֹף: "שָׁקַט הַיָּם,
חָשַׁךְ הַחוֹף".