כתב עת וחבורה ספרותית
כָּל שִׁיר קַיָּם לִפְנֵי שֶׁהוּא נוֹלַד.
הוּא כָּאן, הוּא פֹּה, אֲבָל פּוֹרֵץ מֵעֵבֶר,
יוֹצֵר עוֹלָם מַרְהִיב בָּנוּי מֵהֶבֶל
בִּתְהוּדַת הָעַל עִם הַמֻּחְלָט.
הַמְּשׁוֹרֵר אֵינֶנּוּ מְחַבֵּר,
הוּא עִפָּרוֹן, הוּא עֵט בְּיַד אֱלֹהַּ,
הוּא מַנְגִּינָה אֲשֶׁר כְּלוּאָה בַּתֹּהוּ
אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ רוֹצָה לְהִשְׁתַּחְרֵר.
הַשִּׁיר קַיָּם לִפְנֵי שֶׁהוּא נִכְתַּב.
וְהַשִּׁירָה, אַלְכִימִיָה נִסְתֶּרֶת,
הוֹפֶכֶת – בְּלִי כֵּלִים! בְּלִי אֵשׁ בּוֹעֶרֶת!-
שְׁאוֹן עוֹפֶרֶת לִלְשׁוֹן זָהָב.
הָאִישׁ הָלַךְ, אַךְ אֶת צִלּוֹ הִשְׁאִיר
דָּבוּק לַקִּיר, דּוֹמֵם, חֲסַר מִלִּים-
הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר מֵהַמָּקוֹר.
הָעֲנָוָה אַף פַּעַם לֹא הָיְתָה מְנַת חֶלְקוֹ.
וְלָמָּה לוֹ, לָאִישׁ, לִהְיוֹת עָנָו?
הַצֵּל נִשְׁכַּח בֵּין צִלְצוּלֵי גַּאֲוָתוֹ
וְהוּא, אוֹתוֹ הָאִישׁ, חַי טוֹב גַּם בִּלְעָדָיו.
מִבַּעַד לְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת שֶׁצָּלְלוּ
אֶל תּוֹךְ צְלִילֵי פְּסַנְתֵּר
קָם לוֹ הַצֵּל וְהִתְיַשֵּׁר מְלֹא קוֹמָתוֹ,
דָּמָה מְאֹד לִמְקוֹרוֹ, אֲבָל אַחֵר:
שָׁקֵט, שָׁלֵם.
בְּלִי צֹרֶךְ לְרַצּוֹת שׁוּם אָב
אוֹ אֵם. עַכְשָׁיו
הוּא עַצְמָאִי. הַצֵּל נִצַּל
מִצֹּרֶךְ לְהַתְאִים אֶת תְּנוּעוֹתָיו לָאִישׁ.
(אֶת סְלִידָתוֹ מִמֶּנּוּ לֹא הִכְחִישׁ
וְאַף דִּמְיֵן כֵּיצָד, בְּבֹא הַיּוֹם,
יַצְלִיף הוּא בְּלִבּוֹ בְּזֵר שֶׁל סִרְפָּדִים)
וְכָךְ הַצֵּל הֵחֵל הֲפִיכָתוֹ לַאֲמִתִּי:
הִרְבָּה לִשְׁתֹּק וּלְהַקְשִׁיב, קָרַם עוֹר וְגִידִים
וְהִתְפַּרְנֵס מִשִּׁעוּרֵי פְּסַנְתֵּר.
הַצֵּל הָיָה עָנָו.
אוּלָם הָאִישׁ, אֲשֶׁר הָיָה מָקוֹר,
חַי טוֹב גַּם בִּלְעָדָיו, אֲבָל
תָּמִיד הִרְגִּישׁ כִּי מַשֶּׁהוּ חָסֵר.
וּבַלֵּילוֹת הוּא לְעִתִּים בְּמִטָּתוֹ
מִקֹּר רָעַד
וְרַק לִבּוֹ בָּעַר,
שָׂרַף כְּמוֹ מִמַּגַּע
סִרְפָּד.
מחזמר בחרוזים עם זמרים וקריינים לתיאטרון בובות וצלליות
סוֹפֵרמהיר – קריין
קוֹרְטָא – שומרת ראש המלכה, ענקית
חייל ממשמר ארמון שבא
עַדִנְתָּא – רֵעָת המלכה
מלכת שבא
כוהנת עשתורת
בַּתְבֶּטֶן – קְדֵשָׁה, רקדנית בטן במקדש עשתורת
רְחַביָה – מלח עברי שניטש בשבא
מָהֲרַּאט – שר צבא שבא
בַּרָמְבָּר – שגריר זוּז בשבא
נערות המלכה
צלליות המון עם, מחוללות במקדש, צבאות שבא ועוד.
[קריין – סוֹפֵרמָהִיר – עומד לפני המסך מניף ידו לקהל, מתעטש, גורף את חטמו, או כל כיוצא בזה – משחק תנועות עם הקהל – לבסוף מקריא ממגילה.]
מַעֲשֶׂה אַגָּדָה עַל מַסָּע וּמַלְכָּה
וּפְלָאִים אֲחָדִים בְּשׁוּטָהּ לְדַרְכָּהּ,
וְהַכֹּל לְהוֹסִיף, לְפָרֵש וּלְבָאֵר
לְדִבְרֵי הַכְּתוּבִים, תּוֹסֶפְתָּא וְיוֹתֵר.
אִם רַק קְצָת נִסָּחֵף – חֵי אוּרִים וְתֻמִּים –
זֶה טִבְעוֹ שֶׁל סִפּוּר שֶעָבַר בַּיָּמִים.
וְנִכְתַּב דֶרֶךְ כְּלָל בְּמִשְׁקָל וְחָרוּז,
עִם גְּלִישָׁה פֹּה וָשָׁם לְטוֹבַת הָעֱזוּז.
כְּשֶׁנָּהַגְנוּ אֵי כָּאן בִּמְעַט מְשׁוּבָה,
נָא סִלְחוּ – הִתְכַּוַּנּוּ תָמִיד לְטוֹבָה.
כֵּן הִשְׁלַכְתִּי לַיָּם הָאַחֲרוֹן אִישׁ עֵצָה,
"הִשָּׁמֵר בִּשְׂפָתְךָ מִדִּבְרֵי מְלִיצָה
וּמִשְׂחַק הַלָּשׁוֹן, עָל גְּבוֹהָה מַטְּרָתוֹ,
לֹא יָבִין הַצּוֹפֶה, מַה תְּהֵא אַחֲרִיתוֹ?"
כֻּלְּכֶם מַשְׂכִּילִים. הוּא – יִקַּח אוֹתִי אֹפֶל –
אִילַן יוּחֲסִין לוֹ מִימוֹת אֲחִיתֹפֶל.
עַד-תֹּם, אֶכְתֹּב תֹּם, בְּלִי-מְתֹם לְתֻמִּי,
כִּי הַכְּלָל לִי, לִכְלֹל כָּל-בְּכָל, וּבִשְׁמִי.
רַבּוֹתַי הַמְּקַצְּרִים, לוּ אֶהִי כְּקוֹצֵר,
לְמִלּוּי הֶאָסָם בְּרֹב בָּר, אֵין עוֹצֵר,
טְלוּ זְמַנְּכֶם, מְתִינוּת, כָּךְ דִּבְרֵי אַגָּדָה,
כִּי מַתְּנַת סַבְלָנוּת מִיסוֹדֵי מַסָּדָהּ.
שְׁבוּ, הָנִיחוּ לַכֹּל וּמִזְגוּ כּוֹס יֵינְכֶם.
[מוזג לעצמו ומניף לקהל]
לְחַיִּים!
נוּ??
חִיַּכְתֶּם?
אֲנִי עַבְדְּכֶם!
[מוחא כף כסימן לפתיחת המסך, יין נשפך עליו והוא מקפץ נבוך, מבקש בתנועות את סליחת הקהל.]
[מסך נפתח.
מימין הבמה מבוא ארמון מלכת שבא, בחזיתו 2 עמודים גדולים. באמצע כיכר העיר עם רחבה. דגל משולש שחור עם פס זהב, משמאל רחבת מקדש ופסל עשתורת תומכת בשדיה.
החלק האחורי מצויר על בד המאפשר שימוש בצלליות.
תרועת חצוצרות.
סוֹפֵרמהיר לצד העמודים – בתוך דבריו נכנסת המלכה (שחורת עור, גוון אתיופי), מלווה בשומרת ראש ענקית, אל בין העמודים. על המסך האחורי עולות צלליות ההמון.]
הִיא הֵבִיאָה בְּרָכָה וְעֶזְרָה לַחַלָּשׁ
גַּם בָּטְחָה בְּכֹחָהּ כִּי יָדְעָה לֲחַלֹשׁ,
יְבוּלִים נִכְפְּלוּ, הָאוֹצָר כְּבָר שֻׁלַּשׁ,
כָּךְ פָּטְרָה מִמִּסִּים אִמָּהוֹת לְשָׁלוֹשׁ.
עֵת יוֹרָה חֵץ מִקֶּשֶׁת כְּמוֹתָהּ כְּנִמְרֹד,
בְּמִכְרוֹת הַזָהָב אַף אָסִיר לֹא הֻלְקָה.
אִם תִּרְכַּב בָּרְחוֹבוֹת עַל סוּסָהּ הַבָּרֹד,
לָהּ יָרִיעוּ כֻּלָּם:
"תְּבֹרְכִי, הוֹד מַלְכָּה!
[מנסה להתקרב אל המלכה ונעצר על ידי שומרת ראשה, הוא מתלונן אל הקהל.]
קוֹרְטָא האָמָה קוֹמַת אַרְבַּע אַמָּה,
אָנֹכִי רַק סוֹפֵר… הִיא אֵינָהּ נָמוֹשָׁה
אֶל קִרְבַת הַמַּלְכָּה בִּלְעָדִית הַגִּישָׁה.
גַּם הֶסְדֵּר של פגִּישָׁה מְדִינִית רְגִישָׁה.
לוּ יְהִי… אֵין עוֹקֵף אֶת הָהָר-הָאִשָּׁה
הַשּׁוֹמֶרֶת רֹאשָׁהּ. רֵאָיוֹן? יֵשׁ תִּקְוָה.
[מתעלמת ממנו]
אַהֲבָה מְרִיעִים בְּצֵאתָהּ וּבְשׁוּבָהּ,
רְבָבָה בְּהִמְנוֹן מְיֻחָד עַל טוּבָהּ.
[צלליות – תהלוכה, פרשים, חיילות, דגלים, המון עם, משמאל תאורה מיוחדת על המקדש
וצלליות של כוהנות רוקדות למקצב ההמנון.
שירת המנון למלכה.]
הִיא שֶׁלָּנוּ קֶסֶם אֶרֶץ,
יֹפִי, שֵׂכֶל, אֲהַבְנוּהָ.
אֱלִילֵינוּ תְּנוּ בָּהּ מֶרֶץ
אֶבֶן חֵן כִּתְרָהּ צָנוּעַ.
יָד דּוֹרֶכֶת חֵץ בַּקֶּשֶׁת
לְהָגֵן עַל עַם וָעֵרֶךְ
לְהַפִּיל אוֹיֵב בָּרֶשֶׁת
מַלְכָּתֵנוּ צוּר וָדֶרֶךְ.
סַהַר, תְּנֵנָה אוֹר בָּרֶקֶת
סוּר הַנֶּגֶף – תַּעְתּוּעַ,
שֶׁמֶש, הוֹד מַלְכוּת יוֹצֶקֶת
דֶּגֶל שְׁבָא לָהּ נֵס יָנוּעַ.
[חייל ממשמר הארמון מדבר אל עַדִנְתָּא רֵעַת המלכה בצד הבמה.]
עַדִנְתָּא… רַק…,
יֶשְׁנָהּ מְצוּקָה בְּעִנְיָן הַמַּלְכָּה,
רֹב זְמַנָּהּ עֲסוּקָה, וְהֵיכָן הַתְּשׁוּקָה?
כֵּן, אוֹתָהּ אוֹהֲבִים כָּל כֻּלָּם.
רַק אִמְרוּ:
[פונה אל הקהל]
וְכִי זוֹ אַהֲבָה?
מַה תַּחְלֹם לְבַדָּה בַּמִּטָּה הָרֵיקָה
וְאֵין גֶּבֶר חוֹבְקָהּ בְּעֵירֹם לְנַשְּׁקָהּ?
נְסִיךְ פּוּנְת מִתְחַנֵּן וְרוֹמֵז שַׂר צָבָא,
מַה יָתוֹם וְחָלוּל בַּעֲלִיל מִשְׁכָּבָהּ.
כְּהֻנַּת הַנָּשִׁים וְרוֹפְאָהּ הָאִישִׁי
וַעֲדַת-עָל מִנּוּ בַּנּוֹשֵׂא הָרִגְשִׁי,
בָּחֲנוּ תַּקְדִּימִים וְהִצִּיעוּ שִׂיחוֹת,
שׁוּב בִּקְשׁוּ אֲשֵׁמִים, הֶעֱלוּ נִשְׁכָּחוֹת.
הִנֵה הַכֹּהֶנֶת…
[בכעס לכוהנת שהופיעה לידה בצד הבמה השני]
…הַבַּיְתָה, אָחוֹת,
זֶה אֵינוֹ אִיוּם רֵיק,
עוֹד אֶנְקֹט הֲדָחוֹת.
צְאוּ מִזֶּה! וּמִיָּד! כִּי אֵינֶנִּי זְקוּקָה,
אֵין לִי זְמַן לְגַפֵּף כָּאן זָכָר כְּטַפִּיל.
אֲטַפֵּל בְּעַצְמִי אִם אֶהֱיֶה בִּמְצוּקָה,
וַעֲדָה לְגוּפִי? הִסְתַּלְּקוּ!
זֶה מַשְׁפִּיל.
[שומרת הראש והכוהנת מסתלקים לצדדים שונים.
עדִנְתָּא מתקרבת למלכה בהיסוס קל.]
בְּפַשְׁטוּת.. רַק…
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת, נוֹשֵׂא הָאִישׁוּת
לִפְעָמִים לִי קוֹסֵם וְגוֹרֵם הִתְרַגְּשׁוּת.
אַךְ מַמָּשׁ נִשּׂוּאִין, כָּךְ נִרְאֶה לִי, זוֹ שְׁטוּת.
שְׁטֻיּוֹת? אַךְ רְאִי –
יֵשׁ בְּרֹב סִפְרֵי שְׁבָא,
מִנְהֲגֵי הַגְּבָרִים בְּשִׁירֵי אַהֲבָה,
בְּדִיחוּת דַּעַת, חָכְמָה…
לָמָּה כָּךְ לְהַסֵּס?
אֵלֶּה כָּאן?
שֶׁאֶפְשֹׁט וְאֹמַר: "הִכָּנֵס"!
וְאוּלַי יִמָּצֵא אִישׁ רָגִישׁ, גֶּבֶר כֵּן…
[בהיסוס, כמו לעצמה]
…רַק לְמַעַן אוֹרִישׁ,
רַק לְמַעַן הַבֵּן.
[החייל בצד המקדש, בצד הנגדי של הבמה, הכוהנת ניגשת אליו.]
כָּל עִסְקֵי מְלָכִים שִׂיג שִׂיחָה לֶהָמוֹן –
וּבִשְׁבָא פִּלְפְּלִים חֲרִיפִים עַד מְאֹד.
בַּת עֶשְׂרִים וְעוֹד שֵׁש וְרַחְמָהּ שִׁמָּמוֹן,
לוּ הָיָה לָהּ אֵי-מִי חִישׁ יֻדְלַף כָּאן הַסּוֹד.
כָּל שְׁבָא נָח אוֹ שְׁבָא נָע, מִזְדַּמֵּן וְנוֹדֵד,
עַל מַלְכָּה שֶׁכָּזוֹ לָאֵלִים כְּבָר הוֹדָה,
אַךְ בִּדְבַר הַיּוֹרֵשׁ הָעֵדָה קוֹל וָהֵד,
גַּם אַחֲרוֹן מְשָׁרְתֵי הֶחָצֵר כְּבָר יֵדַּע.
[קולות אחדים ביחד]
בְּלִי יֵצֶר, אַף בֵּית הַמַּלְכוּת אֵין לוֹ נֵצֶר.
אֵיךְ? בְּגִיל שֶׁאֶפְשָׁר וּמוּתָר, כָּרָגִיל
בַּצּוּרָה הַנּוֹחָה
אוֹ תְנוּחָה שֶׁל תַּרְגִּיל,
הַמַּלְכָּה, אֵיךְ תֵּלֵד יוֹרֵשׁ עֶצֶר?
[כוהנת עשתורת מפנה את תשומת הלב אל המקדש שם מחוללת בַּתְבֶּטֶן,
רקדנית בטן כמעט עירומה לקול נגינת חלילים מתואמת עם צלליות מחוללות.]
בְּמִקְדַּשׁ הָעַשְׁתֹּרֶת בַּתְבֶּטֶן – קְדֵשָׁה
תְּחוֹלֵל בְּעֵירֹם לְבַלְבֵּל שֵׁד מוּסָר
עַל נִקְבֵי הֶחָלִיל, מְיַלֶּדֶת קְשִׁישָׁה
שֶׁיָּלְדָה לְעַצְמָהּ – בְּלִי כָּל נֶזֶק – תְּרֵיסָר.
[צלליות מציבי זקפת אבן (פאלוס).
ריקוד הבטן נמשך ואז מוסיפה]
בְּטִקְסֵי מִסְתּוֹרִין בְּחַגֵּי הַקְּדוּשָׁה
לָהּ הֻצְּבוּ זִקְפּוֹת אֶבֶן בֵּין עֵמֶק לְהָר,
כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם לְאִשָּׁה נִרְעָשָׁה
אִם פָּסַק שֶׁכֶב-רֶכֶב, מִקְרִית…… אוֹ מֻצְהָר.
[מסך איטי
המחול נמשך כשהמסך מכסה לאט את הארמון אח"כ מכסה גם את המקדש]
[נוף הררי פסטורלי. המלכה לבושה בבגדי ציד עם קשת וצללית סוס לצידה.
נגינה נשמעת ושירת יחיד מרוחקת, קול רְחַביָה וּכְלִי פריטה, המהום ללא מילים.
המלכה מקשיבה לשירה; לידה קורטא שומרת הראש.]
הַקְשִׁיבִי קוֹרְטָא אֵיך הָאִישׁ מְזַמֵּר,
כָּל מַסָּע יִסּוּרָיו בְּשִׁירוֹ יִתְמַרְמֵר
לִבִּי לוֹ לַשָּׁר וְנִכְמָר לְאִשְׁתּוֹ,
מִי עוֹזֵב אֲהוּבָה וְנֵכָר שָׂם בֵּיתוֹ?
[עונה בקול נמוך]
סַפָּן? פֹּה בֶּהָרִים?
עַל מִסְלָע אֶלְגָּבִישׁ,
סַחַף, פְּלִיט אֳנִיָּה שֶׁנִּזְנַח.
מַזָּל בִּישׁ.
[רְחַביָה, מלח עברי שנשאר תקוע בשבא, גבר מזוקן, נאה, לבוש בגדי מלח,
שר בצד שני של הבמה משיר השירים "שחורה אני ונאווה" ומלווה בנבל.]
"שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם;
כְּאָהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה.
אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ;
…..שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת-הַכְּרָמִים—
כַּרְמִי שֶׁלִּי, לֹא נָטָרְתִּי.
הַגִּידָה לִּי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי…."
[המלכה מצטרפת למנגינה, שרה שורה אחרונה יחד עמו]
[שרה]
הַגִּידָה לִּי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי….
[פותחת בשינוי נעימה.
הליווי מתגוון בהדרגה, עדיין בעיקר כְּלֵי פריטה]
רָחוֹק מֵהַיָּם, נְתִיבָה כָּאן יוֹרֶדֶת,
עַל נַחַל מַכְסִיף אִישׁ מֵעֵבֶר שׁוֹלֵחַ
שִׁירַת גַּעְגּוּעַ עִם פֶּלֶג קוֹלֵחַ
לְאֵשֶׁת סַפָּן וּלְאֶרֶץ מוֹלֶדֶת.
הַנֵּבֶל רוֹטֵט מְלַוֶּה כִּדְבַר נֶדֶר,
כְּשִׁיר דְּלִי לַבּוֹר הַקָּרוֹב אֶל הַשַּׁעַר,
עַל רֵיחַ הַלֶּחֶם בַּבַּיִת כְּנַעַר
עֵת שָׁב לוֹ בָּעֶרֶב רוֹעֶה עִם הָעֵדֶר.
[תוך כדי שירה היא מתקרבת למרכז הבמה; קוֹרְטָא נשארת בצד.]
תַּרְשִׁישָׁה הִפְלִיג. עַל סִפּוּן לְכָל רוּחַ,
אוֹפִיר הַמֻּזְהֶבֶת, בִּשְׁבָא אַבְנֵי עֵרֶךְ
וְלָמָּה נוֹתַר כָּאן? מַדּוּעַ הַדֶּרֶךְ
הוֹדֶפֶת בְּלִי נוּחַ כְּגֵץ מִמַּפּוּחַ.
מָתְקָה לוֹ כְּיַיִן, אוֹהֶבֶת? אִם אַיִן?
הוּא שָׁר וְעוֹרֵג לָעַלְמָה, לָהּ שׁוֹלֵחַ
אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים, בְּקוֹלוֹ הַקּוֹדֵחַ,
דּוֹמֶה כִּי מוּלוֹ הִיא יוֹשֶׁבֶת עֲדַיִן.
[רְחַביָה מקשיב לשירתה
מזהה את המלכה ועונה. לאט הם מתקרבים זה לזו תוך שירתו.]
[אל הקהל, ממשיך את השיר]
עַל גֶּבַע בַּסֵּתֶר מַלְכָּה שָׁם נִרְגֶּשֶׁת,
לְקּוֹל שִׁירַת אָהַב מֵיתָר בָּהּ מָתוּחַ,
עַל לֶחִי בְּרַק נֵטֶף שֶׁל דֶּמַע מָלוּחַ,
נוֹפְלוֹת מִיָּדֶיהָ מוֹשְׁכוֹת וְגַם קֶשֶׁת.
שְׂפָתִי לֹא מוּבֶנֶת אוּלָם לְאָזְנֶיהָ
כְּזֶבַח אֵלִים בְּיוֹם קֹדֶשׁ, הַטֹּהַר
מַסְעִיר חֲלָצֶיהָ כַּיַּיִן, כְּזֹהַר-
יָאִיר. מֶתֶק דְּבַשׁ מְלַהֵט יְרֵכֶיהָ.
[אל רחביה]
אַל תִּירָא הַמַּלָּח הָרָחוֹק מִסְּפִינָה,
מֵהַיָּם וְגַלָּיו, אַךְ שִׁירִי לוֹ עָנָה
אֶת שִׁירְךָ לֹא אָבִין. מִי "שְׁחוֹרָה וְנָאוָה"?
מִי נְעִים הַזְּמִירוֹת?
מִי הִלְחִין אַהֲבָה?
[בתחילה לעצמו ואחר אליה]
בְּצַו מַלְכוּתָהּ יֵשׁ דְּבַר תֹּקֶף בָּטוּחַ.
כֵּן, כְּבוֹד מַלְכוּתָהּ, אֵין סְפִינָה, פֹּה רַק הֵלֶךְ.
זֶה שִׁיר הַשִּׁירִים לִשְׁלֹמֹה, שֶׁהוּא מֶלֶךְ
בְּדַעַת, בְּזֶמֶר, לוֹ אֶלֶף… – אִישׁ רוּחַ.
בּוֹא עִמִי הַסַּפָּן הַנּוֹדֵד, אִישׁ עִבְרִי,
כִּי הִכַּנִי שִׁירְךָ מִשְׁאָלוֹת וְסָפֵק,
הֲתוֹאִיל? כְּדֵי לִרְשֹׁם שִׁיר-שִּׁירִים כְּצֳרִי
וְלִדְאֹג לַתַּרְגּוּם, שֶׁיִּהְיֶה מְסַפֵּק.
אָבוֹא. בִּי גְּבִרְתִּי, יַעַזְרֵנִי הָאֵל
שִׁיר שִׁירָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה לְתַרְגֵּם וּלְהַלֵּל.
[שניהם מתרחקים.
מסך]
[בארמון שבא
רחביה, המלכה, נערות המלכה, צלליות מנגנים]
[מן הצד]
הַמַּלָּח – אִישׁ מַשְׂכִּיל, קְצָת כּוֹתֵב לַמְּגֵרָה
הִתְעַמֵּק וְטָרַח בַּלֵּילוֹת לְאוֹר נֵר.
כָּל שִׁירֵי הַכְּלוּלוֹת שְׂפַת "הָאָרֶץ" זִמֵּר,
אַךְ מִשְׁלַב הַלָּשׁוֹן בִּשְׁבָאִית הֲדוּרָה.
"יִשָּׁקֵנִי" פָּתַח,
רַק הֵחֵל הוּא לָשִׁיר,
מְרַנֵּן לְפָנֶיהָ "שְׁחוֹרָה וְנָאוָה"
וְהַאִם הַבָּנוֹת שֶׁתַּכִּיר
שְׁחוּמוֹת עוֹר בְּעִירְךָ –
אֹו אוּלַי בַּסְּבִיבָה?
[מפזם]
הַפָּסוּק, "שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ,
כְּאֹהֶל קֵדָר, יְרִיעוֹת שֶׁל שְׁלֹמֹה."
הֵן. יָדַעְתִּי מֵאֶמֶשׁ
כִּי שָׁם יִמָּצֵא לִי הַגֶּבֶר עִמּוֹ…
לוּ אֶרְאֶה בַּנְּעִימִים וְיִיטַב טַעֲמוֹ.
[שירת נערות המלכה (קנון)
תוך כדי משחק בזריקת מניפות עם סרטים או כדורים]
עוֹד הִמְשִׁיךְ בִּזְמִירוֹת עַד חֲצוֹת // מְלַוֶּה מַנְגִּינוֹת בְּנִבְלוֹ,
אֶת "שְׁחוֹרָה וְנָאוָה" הִיא לָמְדָה // בְּעִבְרִית, בְּעַל-פֶּה כָּל כֻּלּוֹ.
חֵן קוֹלָהּ בְּהַרְבֵּה גַּאֲוָה // שָׁר מָסֹרֶת סִלְסוּל טְעָמִים,
אֲבָרֶיהָ נָעִים בִּמְּשׁוּבָה // לַהַט-חֵן וּפִתּוּי מַנְעַמִּים.
הַזַּמָּר-הַסַּפָּן הִתְבּוֹנֵן // הִתְפַּעֵל וְלָגַם מִכּוֹסוֹ
וּבְקֹשִׁי נֵעוֹר מִקִּסְמָהּ // לְשֵּׁנָה – לְבַדּוֹ בְּעַרְשׂוֹ.
[צוחקות ויוצאות
רחביה יוצא
המלכה נשארת, נכנסת רֵעת המלכה עַדִנְתָּא]
נִתְרַגְּשָׁתי, גּופִי הַנָּשִׁי מְהוּמָה,
כְּכִנּוֹר לְקַשְׁתּוֹ בִּי נֵעוֹרָה נִימָה,
הַסַּפָּן… לוֹ אִשְׁתּוֹ- נַחֲלָתוֹ וּבֵיתוֹ
לֹא אֶגַּע.
רְחַביָה – חֵי אֵלִים – לֹא אִישִׁי.
זֶהוּ "שִׁיר הַשִּׁירִים" בִּי מַרְעִיד חֲרִישִׁי.
ובְעֵת שֶׁשָּׁמַעְתִּי… הַגֶּבֶר שְׁלֹמֹה,
הַמּוֹלֵךְ וְכוֹתֵב וְאוֹהֵב כְּאֶחָד,
קְצָת… עָלָה בִּרְצוֹני שָׁם לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ,
רַק אֵינֶני יוֹדַעַת, זֶה לֹא מְכֻבָּד
לָבוֹא לְבַקֵּר בְּלִי הֶסְדֵּר בִּכְתָב יָד.
לְקַבֵּל הַזְמָנָה?
מִתְחַשֵּׁק לִי – מִיָּד!
בִּי גְּבִרְתִּי,
הִתְחַכְּמִי – חֲבִיבָה כְּנַפְשִׁי.
לְמַלְכָּה אֲמִתִּית הַמֻּחְזֶקֶת תַּמָּה,
אֶפְשָׁרִי לְשַׂחֵק בַּסִּגְנוֹן הַחָפְשִׁי.
זֶה הָאִישׁ אִם בְּאֶלֶף אָהַב וְעָגַב, לְהַנִּיחַ כְּדַאי, לֹא יִנְהַג כְּחָגָב,
אִם גְּדֻלָּה בּוֹ כְּגֶבֶר וְלָךְ אִישׁ רָצוּי יְחַזֵּר אַחֲרַיִךְ בְּאֹפֶן מָצוּי.
חֶמְדָּתִי, לוּ חִידַת נְעוּרַיִךְ יִפְתֹּר,
אִם יָעִיר טַעַם חֵךְ וְחֵיקֵךְ יֵהָנֶה,
רַק הַפְשִׁילִי בִּגְדֵּךְ וּפִרְמִי לוֹ כַּפְתּוֹר,
לְפוֹתֵר הַחִידוֹת יֵשׁ תָּמִיד מַעֲנֶה."
[מָהֲרַּאט שר הצבא נכנס ומיד אחריו גם קוֹרְטָא]
יִסָּלַח לִי גְּבִרְתִּי בְּבוֹאִי סוֹף אַשְׁמֹרֶת,
עַתָּה זֶה, רָכַבְתִּי לָשׁוּב מִבִּקֹּרֶת.
דַּבֵּר מָהֲרַּאט שֶׁמַּרְאֶיךָ נִסְעַר.
הוֹ גְּבִרְתִּי, עַל הַגְּבוּל הַמַּצָּב מְעֻרְעָר.
מְעֻרְעָר? הֵן דִּוּוּחַ הַבֹּקֶר נִשְׁמַע כֹּה תָּמִים.
מֶלֶך זוּז – הוּא בְּצֹמֶת דַּרְכֵי הַבְּשָׂמִים.
מִי? צוֹצִי? הַקָּטָן? הַתֶחְסַר לוֹ מֵינֶקֶת?
אוּלַי נַדְנֵדָה שֶׁקִּבֵּל קְצָת חוֹרֶקֶת.
תִּסְלַח מַלְכָּתִי, דִּבְרֵי שַׁחַץ מָסַר,
צַוִּי וְאָרוּץ לְהַצְלִיף בּוֹ תְּרֵיסָר.
אוֹמֵר הוּא כִּי כְּבוֹד-הַגְּבִירָה לוֹ נֶחְשֶׁקֶת
לִהְיוֹת מַלְכָּת זוּז, כִּי תָּבוֹאִי בְּשֶׁקֶט.
פַּתְשֶׁגֶן עָרַךְ, שַׁגְרִירוֹ בַּרָמְבָּר
יִמְסֹר אֶת הַנֻּסָּח, הַיֶּתֶר יֻסְבַּר.
[מעירה כמו לעצמה]
שׁוֹטֶה, נַעַר פֶּתִי חוֹלֵם לוֹ בְּזוּז
סוֹטֶה אַנְטִי-אֶתִי, בָּשֵׁל לְאִשְׁפּוּז.
[ממשיך]
אִם אַיִן, רוֹכְבֵי הַגְּמַלִּים מֵאַחֲרָיו
יַעַצְרוּ מֹר שְׁבָאִי וּלְבוֹנָה מֵעֲרָב.
אִיּוּם, גַּם עַל חֶבֶל מִכְרוֹת הַמִּזְרָח
פָּשְׁטוּ זָמְזוּמִים, הַצָּבָא נֶעֱרַךְ.
[המלכה מוחאת כף נכנס החייל]
יוּבָא לְפָנַי הַשַּׁגְרִיר בַּרָמְבָּר.
בַּפֶּתַח עוֹמֵד הֶחָצוּף הַמְּדֻבָּר.
הַכְנִיסֶנוּ
וּדְאַג לְאִוְרוּר מְתֻגְבָּר
[נכנס בַּרָמְבָּר, גוץ, לבן, שמן, עם חרב ענקית הנגררת על הארץ מאחוריו.
לבוש קצרים ורגליו צבועות. הנוכחים אוחזים בחוטמיהם.
רחביה נכנס אחריו בלא לעורר תשומת לב מיוחדת.]
אֶתְכַּבֵּד וְאֶמְסֹר אֶת מִכְתָּב אֲדוֹנִי
נְחוּצָה לוֹ מַלְכָּה בְּבִירַת זוּז, הִיא הָם
כָּאן יִקַּח, וְעַל-פִּי הוֹרְאוֹתָי, כִּי אֲנִי
נְצִיגוֹ וְדוֹדוֹ שֶׁל צוֹצִי בִּמְתֹאָם.
[פותח מגילה וקורא ממנה]
מִצּוֹצִי, מֶלֶך זוּז וְזָמְזוּם, נְסִיךְ הָם.
תִּשְׁמְעוּ בָּאַרְמוֹן שָׁם, אוּלַי גַּם הָעָם.
מְשַׁעֲמֵם לִי גְּבֶרֶת שְׁבָא,
גָּמָל צָרִיךְ לֹו נָאקָה
אֶתְמוֹל עָלְתָה לִי תַּאֲוָה
וְלֹא נָחוּץ עוֹד הַנְמָקָה
כָּל בְּנֵי-דוֹדִי בְּצִפִּיָּה
לִרְדֹּף אַחֲרַיִךְ בַּמִּטּוֹת
וְנַעֲרֹךְ פֹּה נִשְׁפִּיָּה
בַּחֹשֶׁךְ תַּ'בְּגָדִים נִפְשֹׁט
עָשִׂיתִי כְּבָר אַמְבַּטְיַת חוֹל
עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה סִפּוּר
הֶרְאוּ לִי גַּם מֵיצָג כָּחֹל
וְזֶה נִרְאֶה לִי דֵּי בָּרוּר
כִּי אִם תַּחְלִיטִי לֹא לָבוֹא
נִסְגֹּר אֶת דֶרֶךְ הַבְּשָׂמִים
מִכְרוֹת זָהָב וְאַבְנֵי שְׁבוֹ
נַפְעִיל זוּזִים עִם זָמְזוּמִים
צוֹצִי הֶחְלִיט שֶׁאַתְּ תִּרְצִי
צוֹצִי רוֹצֶה
חָתוּם: צוֹצִי
חָצוּף
אִידְיוֹט, חַרְצוּף
נִתְעָב, שְׁטֻיּוֹת, צִפְצוּף
קִצּוּר: בְּדָיוֹת מִמְּסֹאָב פַּרְצוּף
קִרְצוּף כְּלָיוֹת בַּסְּתָו פִּי תַּחַת עִם אִגְרוּף
יָצוּף עַגְבָנִיּוֹת תּוֹתָב נְצוּר רִצּוּף
[כולם מביטים בו בתימהון.
החייל מושך בכתפיו.]
זֶה… חֲרוּזִים… לֹא?
[נדה בראשה ומסובבת את הגב אליו.]
הֵן בְּזוּז לַגְּבָרִים אֵין אִשָׁה. כָּל תוֹשָׁב
מִין זָכָר, מְרַדֵּף וְחוֹטֵף לְמִשְׁכָּב.
שֶׁכָּל זוּז וְזַמְזוּם אַנַּס מִין סִדְרָתִי,
הִלְכָתִי שֵׁם אִמּוֹ, לְהָדָ"ם שֵם הָאָב.
רַבּוֹתַי הֵרָגְעוּ, מִשְּׁטֻיּוֹת מִי נִדְהַם?
לֹא אָזוּז כָּל תְּזוּזָה אֶל זוּזֶיהָ שֶׁל הָם
[היא פונה אל בַּרָמְבָּר בתקיפות]
לֵךְ, אֱמֹר לְצוֹצִי כִּי יָצִיץ בְּצִיצָיו
וְיִמְצֹץ בְּמִצְמוּץ מִפִּטְמוֹת גְּחוֹן הַצָּב,
בַּאֲשֶׁר לְצִיצַי, יִתְכַּבֵּד וְיָרִים
אֶת הַצִּיץ בֵּין רַגְלָיו לִכְלִי מַיִם קָרִים,
אִם יַמְשִׁיךְ לְצַיֵּץ וְלִזְמֹם עַל גְּבוּלִי
יִקָּצֵץ הָאָמוּר עִם תְּבוּאַת יְבוּלִי.
[בזעף]
עוֹד נִרְאֶה גְּבֶרֶת שְׁבָא מֶה יַחְרֹץ הַגּוֹרָל
נִתְרָאֶה לִתְשׁוּבָה כְּשֶׁיִּפֹּל הַמּוֹרָל
[מאיימת עליו]
צֵא בַּחוּץ! – זְנַב פַּרְעוֹשׁ
או מָחוּץ וְרָצוּץ אֶת שִׁנֶּיךָ אֶכְתֹּשׁ.
[בַּרָמְבָּר בורח ממנה עד שמתחמק החוצה
קורטא משמיעה את שיר נשות החיל משבא שתצאנה להגן על הגבול]
[במקצב שיר פרשים]
(שיר רוכבות שבא)
אִישׁ לֹא רָאָה רוֹכְבוֹת כִּצְבָא הַחֵן מִשְּׁבָא
קוֹלְעוֹת צַלַּחַת וּקְדֵרָה יָשָׁר לַבּוּל
טָסוֹת כַּחֵץ, עָטוֹת כַּנֵּץ בְּגַאֲוָה
הִסְתַּעֲרוּת חַדָּה כְּמַחַט אֶל הַגְּבוּל
אִישׁ לֹא רָאָה מְעוֹפְפוֹת כָּזֶה חָזֶה
לוֹטְשׁוֹת צִפֹּרֶן לִצְבִיטָה וְזֶה כּוֹאֵב
בְּרֹב עֱזוּז, קִזּוּז עַכּוּז לְזוּז נִבְזֶה
שֶׁזָּז מַהֵר, גְּמַלּוֹ דּוֹהֵר.. וְאֵין אוֹיֵב.
פָּנִים כֵּהוֹת וְתַלְתַּלִּים, מִצְעָד עוֹבֵר
לַנִּצָּחוֹן, וּלְהֵנִיק אֶת יַלְדָּתָהּ
חִיּוּךְ מַבְהִיק כַּדַּר וְרֵיחַ מוֹר גוֹבֵר
כְּשֶׁהִיא פּוֹקֶדֶת: גֶּבֶר, הָלְאָה – לַמִּטָּה.
[מוחאים כף, במיוחד הנשים
רְחַביָה קם, עד כה ישב בפינה]
הַגְּבִירָה, נוֹשֵׂאת כֶּתֶר אָבוֹת שֶׁבִּשְׁבָא
זָר אֲנִי לַפִּקּוּד וּמִנְהָל הַצָּבָא
אַךְ הָיִיתִי עוֹבֵר אֳנִיּוֹת וְעַמִּים
וְאֶפְשָׁר – עֲצָתִי תִּסְתַּבֵּר לִפְעָמִים.
עַל גְּבוּלוֹ שֶׁל צוֹצִי, גַּם אֱדוֹם וּמִדְיָן
וּשְׁלֹמֹה – עֲלֵיהֶם מְצַוֶּה וְדַיָּן
אִם גְּבִרְתִּי תְּבַקֵּשׁ, הָם תְּהִי בְּמָצוֹר
מֶלֶךְ בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכוּת-שְׁבָא יִנְצֹר
בְּנָקֵל. גַּם חָשׁוּב לִשְׁלֹמֹה – יְצֻיַּן
כִּי אוֹרְחוֹת הַבְּשָׂמִים פֹּה יוּבְאוּ בַּמִּנְיָן.
אָכֵן רְאוּיָה הָעֵצָה, מְצֻיָּן,
אִם אֶסַּע, נִדַּבֵּר בֶּאֱדוֹם וּמִדְיָן.
בִּרְשׁוּתְכֶם, רַק אֵלֵךְ לְחַדְרִי וְאֶפְרֹשׁ
תָּכְנִיּוֹת וּפְקֻדּוֹת בְּצִנְעָה יֵשׁ לַחְרֹשׁ.
רְחַבְיָה, הַפְּקֻדּוֹת נְתוּנוֹת מִשֶּׁכְּבָר
דְבָר מוֹעֶצֶת הַחַיִל תֻּרְגַּל וּמְחֻוָּר.
אוֹת נִתָּן, וּמִיָּד הַצָּבָא לִדְגָלָיו,
עִם שַׁחַר יוֹצֵא עֹז הַטּוּר הָרִאשׁוֹן
מְצֻיָּד וְעָרוּךְ בָּא, שְׁלַב נָע אֶל שָׁלָב,
מַה נוֹתַר עוֹד… נִשְׁקֹל בְּלֶכְתֵּנוּ לִישֹׁן.
[חלק מהמסך נסגר, על חלק קטן צללית המלכה המתפשטת והולכת לישון, לבסוף נסגר גם חלק זה. מסך]
סוף מערכה ראשונה.
בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת, רֶגֶב אַחַר רֶגֶב,
טָעַמְתִּי אוֹתָךְ מוֹלֶדֶת.
קוֹצֵי קַיִץ, רִשְׁרוּשׁ יָבֵשׁ, צִרְצַר צָרוּד עִקֵּשׁ,
רֵיחַ קוֹצִים מִכָּל בְּשָׂמִים,
זָהֳרֵי אוֹרָה מִתְעַלְּסִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם,
בְּגִיגִית שֶׁעָל מִפְתָּן הַבַּיִת,
אִצְטְרֻבָּל נָשַׁר בְּכַף יָדִי
רֵיחַ שְׂרַף אֹרֶן הֵצִיף מְחִילוֹת אָשְׁרִי
שַׁיֶּרֶת נְמָלִים פִּלְּסָה דַּרְכָּהּ,
מִנֶּקֶב סְתָרִים תָּחוּחַ,
יָד קְטַנָּה זְדוֹנָהּ שָׂמָה לְאַל
שָׁעוֹת כַּעֲפִיפוֹנִים עָפוּ
הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה בְּאִיֵּי זְהָבָה, הָעֶרֶב גָּלַשׁ בַּלָּאט
גַּחְלִילִיּוֹת קַיִץ טָסוּ מֵעַל,
יְצוּרֵי רֶשֶׁף הִגְבִּיהוּ עוּף,
אֹשֶׁר יַלְדוּתִי צָרוּף.
יְלָדִים קוֹרְאִים, תּוֹעִים, נִבְלָעִים,
בְּאַדְווֹת הַלַּיִל,
כּוֹכָבִים נִצְּתוּ בַּשָּׁמַיִם,
חָמְקוּ הַיְּלָדִים לַבָּתִּים,
יְלֵל תַּנִּים נִשָּׂא מִמֶּרְחַקִּים,
לֹא תָּנוּם, וְלֹא תִּישַׁן אֲחוֹתִי
צַוָּארִי לוֹפֶתֶת בִּרְעָדָה,
תַּנִּים מְתַנִּים אַחֲרִיתָם הַמָּרָה,
תַּלְתַלֶּיהָ מְכַסִּים שְׁמוּרוֹתַי,
הַהוֹרִים בַּסִּינֶמָה
"אִמָּאלֶ'ה" תִּלְחַשׁ בְּאָזְנִי,
מִמַּה מְּפַחֶדֶת אֲחוֹתִי
מְחַיֶּכֶת אֲנִי בַּחֲשֵׁכָה,
וְאוֹתָהּ מְחַבֶּקֶת בִּסְלִידָה רְחוּמָה…
אֶחָד אֶחָד וּבְאֵין רוֹאֶה
כָּבוּ חֲלוֹמוֹתַי
אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הִתְדַּפְּקָה עַל תְּרִיסִי
פִּתְחִי, לָחֲשָׁה, יַלְדָּתִי, תַּמָּתִי.
נִצְּתוּ תַּלְתַלֵּי אֲחוֹתִי,
בִּמְאוּרַת שְׂמִיכָתִי יְשֵׁנָה
דֻּבָּתִי, הַמְּתוּקָה.
מָה עוֹד אַזְכִּירֵךְ מְכוֹרָה
דְּשָׁאִים טְלוּלִים,
צָהֳלַת עָפְרָה
בְּבֹץ שְׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל,
יָדַי מָלְאוּ נַרְקִיסִים,
שְׁטָפַנִי בּשֶׂם פְּלָאִים
בֵּין סְלָעִים וּבֵין הָרִים
טַסְתִּי כָּרַכֶּבֶת
וּמִכָּל הָעֲמָקִים אוֹתְךָ אֲנִי אוֹהֶבֶת,
כִּי הָיָה בֵּינֵינוּ זֹהַר
זֹהַר שׁוֹטֵף אַמִּיץ וּמִתְלַהֵם,
בְּבִרְכַּיִם חֲשׂוּפוֹת, לוֹפֶתֶת
עַל גֶּזַע עֵץ אַלּוֹן נִשְׂרֶטֶת,
בַּלּוּטִים בֵּין שִׁנַּי לוֹחֶכֶת
כְּעֵז הָרִים שְׁחוֹרָה
מִי זוֹ יוֹרֶדֶת מִן הַגְּבָעוֹת
מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה-
שׁוֹאֵל אָבִי
וּמְרִימֵנִי עַל אוֹפַנָּיו,
דּוֹהֲרִים בַּמּוֹרָד, בַּיְתָה
אוֹחֲזוֹ וְלֹא אַרְפֶּה,
וְהָרוּחַ תָּטוּס
וּבְטִיסַת שְׁקֵדִיּוֹת יַחְלְפוּ הַבְּרָקִים מֵעָלֵינוּ,
וְאַלּוֹן וְגֶפֶן יִהְיוּ עֵדִים,
כִּי רָוִינוּ מָטָר וְנָשָׂאנוּ תְּפִלָּה אֶל שָׁמַיִם.
שִׁמְעוּ בְּנוֹתַי, שִׁמְעוּ
כִּי מָתְקוּ לִי שְׁנוֹתַי הָרַכּוֹת,
כִּי הָיְתָה בִּי אָז יָד אֱלֹהַי
חֲזָקָה וְלוֹטֶפֶת
אַל תִּתְאַפְּרִי, אַל תִּתְיַפִּי בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶר
אַל תִּשְׁתַּדְּלִי, אַל תְּנַסִּי לִהְיוֹת בְּסֵדֶר
כִּי בַּדִּים שֶׁכְּבָר אָרַגְתְּ לִי,
סִפּוּרִים שֶׁאַתְּ רָקַמְתְּ לִי
לְכַסּוֹת אוֹתָךְ – – –
נִפְרְמוּ בַּסְּתָו.
אַל תִּתְאַבְּלִי, אַל תִּתְחַפְּרִי בְּתוֹךְ הָאֵפֶר
אַל תִּתְחַבְּאִי, אַל תְּבַקְשִׁי לִחְיוֹת בַּסֵּתֶר
כִּי יָמִים שֶׁלֹּא מָחַלְתִּי
וְלֵילוֹת שֶׁלֹּא חָדַלְתִּי
לְאַבֵּד אוֹתָךְ – – –
נִשְׁכְּחוּ עַכְשָׁו.
כִּי סְלִיחוֹת שֶׁאַתְּ הִכַּרְתְּ לִי
עַל זְמַנִּים שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי
לֶאֱהֹב אוֹתָךְ – – –
יִזָּכְרוּ לָעַד.
רִבּוּב הָרְבִיבִים כְּעֵרֶב רַב
אוֹרֵג עֶרְגָּה בִּגְעָרָה וָרֹגַע
בְּרַק רְקִיעִים קָרֵב; קָרָה כִּקְרָב
אֶל הַנִּירִים (הַלֹּא-נִרְאִים) נָסוֹגָה
בַּחֲלוֹמִי. מְחוֹל הַמִּלְחָמָה
שָׁטַף פַּשְׁטוּת שֶׁבִּשְׁתִיקָה שׁוֹטֶטֶת
בְּדִמְיוֹנִי, דּוֹמַעַת וְדוֹמָה
עַד כְּלוֹת כֻּלָּהּ לְקוֹל, וּמְלַקֶּטֶת
מִזְמוֹר מָרוּת מִזֶּרֶם מַרְזֵבִים
וְהֵן הֵדִים מֵהֶם נָגְעָה מִנֶּגֶד
אֱמוּנָתִי —כְּזַב מִתְאַכְזְבִים
עִמָּהּ אָמָּנוּתִי אֱמֶת חוֹמֶדֶת.
אִילָן,
כֵּיצַד חוֹגְגִים לוֹ יוֹם הֻלֶּדֶת?
עוֹמֵד אִילָן בַּשָּׂדֶה,
זֵר פְּרָחִים לְרֹאשׁוֹ
וְעֻגָּה שֶׁל זֶבֶל אוֹרְגָנִי לְרַגְלָיו.
כָּל חֲבֵרָיו בַּחֹרֶשׁ, נְטוּעִים בִּמְקוֹמָם,
מְרִימִים לִכְבוֹדוֹ גָּבִיעַ שֶׁל טַל
וּמְרַשְׁרְשִׁים בַּעֲלֵיהֶם שִׁירֵי יוֹם-הֻלֶּדֶת.
חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם אֵיךְ מְרִימִים אִילָן כְּמִנְיַן שְׁנוֹתָיו?
אָסוּר לְהוֹשִׁיבוֹ עַל כִּסֵּא שֶׁל עֵץ!
שֶׁמָּא מִגֶּזַע חֲבֵרָיו הַטּוֹבִים הוּא.
כִּסֵּא בַּרְזֶל?
קַר וְכָבֵד.
תּוֹפְסִים בַּעֲנָפָיו הַנְּמוּכִים וּמְרִימִים:
לַעֲקֹר וְלָטַעַת, לַעֲקֹר וְלָטַעַת
וְאֶחָד לַשָּׁנָה הַבָּאָה
(אִם יִזְכֶּה וְיִשְׂרֹד מִפִּגְעֵי הַטֶּבַע,
וּמֵחֶמְדַּת הָאָדָם וּמִן הַבַּצֹּרֶת וּמִן הַשְּׂרֵפוֹת).
הַיּוֹם בַּבֹּקֶר הַכִּסֵּא
אָמַר לִי: "מָה אֲנִי עוֹשֶׂה?!
עוֹמֵד, עוֹמֵד פֹּה לְבַדִּי
וּמְחַכֶּה לַיְּלָדִים!
בָּא מְבֻגָּר וּמִתְיַשֵּׁב:
אוֹכֵל, שׁוֹתֶה, קוֹרֵא, חוֹשֵׁב…
לֹא יְשַׂחֵק, לֹא יִתְפָּרַע –
מְשַׁעְמֵם אוֹתִי נוֹרָא!
וְיֶלֶד בָּא, מַתְחִיל לָזוּז –
פִּתְאֹם אֲנִי הוֹפֵךְ לְסוּס!
לִמְכוֹנִית, לָאֳנִיָּה,
לַחֲלָלִית בְּעוֹד שְׁנִיָּה…
אִתּוֹ בְּיַחַד דּוֹהֲרִים,
עַל הָאוֹיְבִים מִסְתַּעֲרִים,
קוֹפְצִים, רוֹקְדִים, מִשְׁתּוֹלְלִים,
אָז מָה אִם לִפְעָמִים נוֹפְלִים?"
כָּל עֶרֶב הִיא מְגִיפָה עַצְמָהּ מִפְּנֵי הַמַּרְאוֹת
וּמִפְּנֵי הַקּוֹלוֹת
וְשׁוֹתֶלֶת אִילָנוֹת בָּכוּת
וּמַצְמִיחָה יִחוּרִים
וּמַזְרִיעָה עַצְמָהּ מֵחָדָשׁ
לְהוֹצִיא מָתוֹק מֵעַז
וְגַם הַלַּיְלָה
תֹּאפֶה לֶחֶם יִסּוּרֶיהָ
טָהוֹר מִכָּל טָהוֹר
וְתָבוֹא אֶל עַצְמָהּ
כְּכַלָּה בְּחֻפָּתָהּ
הִיא תָּבוֹא אֶל הַמִּלִּים
נִכְסְפוּ אֵלַיִךְ
כָּל שִׁכְבוֹת הַצֶּבַע
שֶׁעַל הַקִּיר,
עָמְקֵי בְּדִידוּת.
הִתְכַּתְּשׁוּ
מִלִּים גּוֹדְשׁוֹת
לִנְשֹׁם
פְּדוּת.
קֶשֶׁת בַּשָּׁמַיִם
מְלֹא גָּבְהָהּ –
עֵדוּת.