אֲ – סוּפוֹת שִׁירָה

אֲ – סוּפוֹת שֶׁל שִׁירִים,
סְעָרוֹת, נִקְבְּצוּ אֵלַי וּבָאוּ – כִּשְׁיָרִים.
מִלּוֹת עֲצוּבוֹת עֲזוּבוֹת קוֹצְבוֹת עַצְמָן
לָדַעַת, מִלּוֹת שֶׁרוֹצוֹת לָטַעַת.

זֹאת, אַחֲרֵי הַשֶּׁקֶט שֶׁנָקַשׁ וְהִתְדַּפֵּק
בִּשְׁעַרֵי חַדְרֵי הַלֵּב כְּשֶׁשִּׁמָּמוֹן אָחַז כְּמִתְרַפֵּק.
בְּשִׁטָּפוֹן הָמָה, מִתְפָּרֵק לְקוֹל דָּכְיָם
שֶׁל דָּמַי הַעוֹלִים בְּהוּלִים הוֹלְמִים בְּרַקּוֹתָי
מְצִּילִים בְּפַעֲמוֹן צְלִילָה אֶל תְּהוֹם מְצוּלוֹת
אַרְצוֹת הַכָּרָתִי הַלֹּא נוֹדַעַת.

מִלִּים שֶׁכְּבָר הָיוּ קְמֵלִים
פָּרְחוּ וְנֶאֶסְפוּ אֵלַי כְּמוֹ סְתָו
לְמִצְעַד הַשּׁוּרוֹת הַגֵּאוֹת שֶׁל הַכְּתָב
כְּגַלִּים אַחַר הַשֵּׁפֶל – אַדְוַת הָאוֹת.

דָּבָר לֹא נֶעֱזַב
דָּבָר לֹא עָב
רָז לֹא גַּז.

אַחֲרֵי הַשֶּׁקֶט בָּאָה לָהּ שַׁיָּרָה
אֲ- סוּפוֹת מִלּוֹת הַ – שִּׁירָה.

בקיוסק של הגרוזיני

בַּקְּיוֹסְק שֶׁל הַגְּרוּזִינִי
סְדוּרוֹת קֻפְסְאוֹת סִיגַרְיוֹת
מְרִיחוֹת עָשָׁן זוֹל
וּבַקְבּוּקִים שְׁקוּפִים
מֻנָּחִים עַל מַדְּפֵי
הַשִּׁכְרוּת
וְהַצֶּבַע הַבּוֹלֵט הוּא
צִבְעָם שֶׁל הַגְּבָרִים
הַמִּתְגַּלְּפִים
בִּשְׁלַל רֵיקָנוּת
עַל רֶקַע גְּוָנָיו שֶׁל הַלַּיְלָה
וִירֵכַיִם שׁוֹפְעוֹת שֶׁל
זוֹנָה אַחַת
שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת מַרְגּוֹעַ
לְכִיסָהּ.

בַּקְּיוֹסְק שֶׁל הַגְּרוּזִינִי
מְפַצְּחִים ווֹדְקָה
בְּכוֹסוֹת כְּאֵב קְטַנּוֹת
מִפְּלַסְטִיק.

נְטָפִים אוֹהֲבִים

פָּקְעוּ גַּעְגּוּעַי
רִמּוֹן בְּמִלּוּאוֹ,
אָדְמוּ
גַּרְגְּרֵי מִצְווֹתָיו
כֹּבֶד דְּמָמָה.
נְטָפִים אוֹהֲבִים
עַל לוּחַ לִבִּי,
עַל חֻלְצָתִי הַלְּבָנָה
וְעַל הָאֲדָמָה.

שעון של חול

שָׁעון שֶׁל חוֹל מְתַקְתֵּק בְּשֶׁקֶט
זורֵם בִּלְחִישָׁה
גַּ רְ גִּ י ר
אַ חַ ר
גַּ רְ גִּ י ר.

שָׁעוֹן שֶׁל קֹדֶשׁ מְשַׁתֵּק וְהוֹלֵם
עֵת חוֹלֵם הַזְּמַן שֶׁהוּא דּוֹהֵר
מְהַרְהֵר עַל שָׁעוֹן (מְ) אַחֵר
שָׁעוֹן מִגְּבִינָה מֻתֶּכֶת,
צִיּוּר סוּרֵיאלִיסְטִי
שֶׁל צַיָּר נַרְקִיסִיסְטִי

וַאֲנִי?
צַיֶּרֶת גַּם הוֹלֶכֶת
בַּזְּמַן דּוֹרֶכֶת בַּמָּקוֹם
וּמְעַרְבֶּבֶת בֵּין קדֶשׁ לְשָׁעוֹן שֶׁל חוֹל.

גַּ רְ גִּ י ר
אַ חַ ר
גַּ רְ גִּ י ר.

קין

מֵרֹב זִקְנָה בּוֹ הִתְנַוֵּן הַכֹּל:
דָּהוּ עֵינָיו וְהִתְכַּהָה הַקּוֹל,
נָפַל חֲזֵהוּ, שֻׁרְבְּבָה הַבֶּטֶן,
לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים נָשְׁרוּ שִׁנָּיו
וְהִתְקַמְּטוּ וְהִצְטַמְּקוּ פָּנָיו,
בְּחֹם קֵיצִי גּוּפוֹ אָחוּז בְּרֶטֶט.

כָּפוּף כְּוָו, הוּא חַי וְנָע וָנָד.
רַק חוּשׁ אֶחָד עֲדַיִן לֹא בָּגַד,
אֲפִלּוּ הִתְחַזֵּק בּוֹ – חוּשׁ הָרֵיחַ:
מֵרִיח דָּם לִפְנֵי שֶׁהוּא נִשְׁפָּךְ
בְּכָל מָקוֹם, וְלוּ הוּא הַנִּדָּח
שֶׁבָּעוֹלָם, אִם זוֹמְמִים בּוֹ רֶצַח.

שָׁם הוּא מוֹפִיעַ חֶרֶשׁ בַּלֵּילוֹת,
הוּא מִתְגַּנֵּב לְסוֹד הָעֲלוּמוֹת –
קָשִׁישׁ כָּחוּשׁ בִּלְתִּי נִרְאֶה לָעַיִן.
מַשְׁמִיעַ לַחַשׁ כְּרִשְׁרוּשׁ חָלָשׁ,
כְּמוֹ אִוְשָׁה אוֹ רַחַשׁ הַנָּחָשׁ,
מַשְׁמִיעַ שְׁמוֹ: אֲנִי אָבִיךָ קַיִן.

מָתוֹק מִדְּבָשׁ הָרֶגַע הַגָּדוֹל
כְּשֶׁאָדָם מֵעֵז לִבְזוֹת הַכֹּל:
אָסוּר הָאֵל, הַפַּחַד וְהַסֵּבֶל…
בְּרֶגַע זֶה אַתָּה הוֹרֵס תֵּבֵל,
בְּרֶגַע זֶה – אָדָם שָׁוֶה לָאֵל,
וְדַם אָחִיךָ –הוּא רַק הֶבֶל…
הֶבֶל…
הֶבֶל…

הַיַּנְשׁוּף וְהַחֲתַלְתּוּלָה / אדוארד ליר

אדוארד ליר (1888-1812) – מגדולי משוררי האִיגָיוֹן (nonsense) בהסטוריה. שיריו העלו חיוך בדורות של קוראים, על אף שכותבם סבל מדיכאון כרוני. התפרנס מציור ציפורים ונפטר זמן קצר לאחר מות חתולו האהוב. הוא האיש שחמשיריו האבסורדיים תרמו יותר מכל להפצתו של החמשיר כסוגת-שירה בעולם.

"מַעֲשֶׂה בַּצַּיָּר אֶדְוַרְד לִיר / שֶׁבֵּרַךְ בְּסוּגַת הַחַמְשִׁיר / אֶת כֻּלָּנוּ בִּכְלָל / וּבִפְרָט אֶת 'בִּגְלַל' / וְאַחַר הִתְפּוֹגֵג בָּאֲוִיר".


הַיַּנְשׁוּף וְהַחֲתַלְתּוּלָה

The Owl and the Pussy-cat

יַנְשׁוּף וַחֲתוּ֫לָה צָלְחוּ אֶת הַיָּם
בְּסִירָה בְּיָרוֹק-אֲפוּנָה.
אָרְזוּ דְּבַשׁ, קֻרְטוֹב,
וְכֶסֶף לָרֹב
טָמוּן בְּקֻפָּה יְשָׁנָה.
הִסְתַּכֵּל הַיַּנְשׁוּף בְּכוֹכְבֵי הַמָּרוֹם
וְשִׁיר בַּגִּיטָרָה נִגֵּן:
"חֲתוּלָה֫ חֲבִיבָה, חֲתוּלָה אֲהוּבָה,
אֵין כָּמוֹךְ לְיֹפִי וְחֵן!
אֵין כָּמוֹךְ,
אֵין כָּמוֹךְ,
אֵין כָּמוֹךְ לְיֹפִי וְחֵן".

The Owl and the Pussy-cat went to sea
In a beautiful pea green boat,
They took some honey,
and plenty of money,
Wrapped up in a five pound note.
The Owl looked up to the stars above,
And sang to a small guitar,
'O lovely Pussy! O Pussy my love,
What a beautiful Pussy you are,
You are,
You are!
What a beautiful Pussy you are!'

הִיא עָנְתָה לַיַּנְשׁוּף: "צִפּוֹרִי הָאָהוּב
כֹּה יָפֶה הוּא שִׂירְךָ וְרַב דַּעַת,
בּוֹא נָרוּץ אֶל הָרַב
כִּי חִכִּינוּ זְמַן רַב,
אַךְ אֲבוֹי לִי, כִּי אֵין לִי טַבַּעַת!".
הֵם חָתְרוּ בִּסְפִינָה קָרוֹב לְשָׁנָה
אַל חֻרְשַׁת עֵץ הַבּוֹנְג הַנּוֹדַעַת
וְשָׂם בֵּין הַבּוֹנְג
עָמַד חֲזִירוֹנְג
בְּאַפּוֹ נְעוּצָה לָהּ טַבַּעַת
בְּאַפּוֹ,
בְּאַפּוֹ,
בְּאַפּוֹ נְעוּצָה לָהּ טַבַּעַת.

Pussy said to the Owl, 'You elegant fowl!
How charmingly sweet you sing!
O let us be married!
too long we have tarried:
But what shall we do for a ring?'
They sailed away, for a year and a day,
To the land where the Bong-tree grows
And there in a wood a Piggy-wig stood
With a ring at the end of his nose,
His nose,
His nose,
With a ring at the end of his nose.

"חֲזִירוֹן נָאוֹר, הֲלָנוּ תִּמְכֹּר
בִּגְרוּשׁ הַטַּבַּעַת?" – "אַסְכִּים".
הֵם שִׁלְּמוּ בַּמַּקוֹם
וְנִשְּׂאוּ בּוֹ בַּיּוֹם
בִּידֵי תַּרְנְגוֹל הַצּוּקִים.
סָעֲדוּ חֲבִיצָה וְרִבַּת-חַבּוּשִׁים
שֶׁהֵבִיאוּ אֶל פִּיהֶם בְּכַף,
וְעַל קְצֵה הַתְּלוּלִית, רָקְדוּ הוֹרָה לֵילִית
לְאוֹרוֹ שֶׁל יָרֵחַ מֻכְסָף.
לְאוֹרוֹ,
לְאוֹרוֹ,
לְאוֹרוֹ שֶׁל יָרֵחַ מֻכְסָף.

'Dear pig, are you willing
to sell for one shilling
Your ring?' Said the Piggy, 'I will.'
So they took it away,
and were married next day
By the Turkey who lives on the hill.
They dined on mince, and slices of quince,
Which they ate with a runcible spoon;
And hand in hand, on the edge of the sand,
They danced by the light of the moon,
The moon,
The moon,
They danced by the light of the moon


"הינשוף והחתלתולה". איור מקורי של אדוארד ליר

שיר מס' 30 / ברטרן דה בורן

ברטרן דה בורן (המאה ה-12 – ראשית המאה ה-13) – אחד מהידועים שבטרובדורים של דרום-צרפת, בן דורו של ריצ'רד לב הארי מלך אנגליה, אשר לו היה גם יריב וגם בן-ברית. בעל התואר ברון, חובב קרבות לא רק בשירה, אלא גם הלכה למעשה.

המערכת

שיר מס' 2

Bertran de Born / Canto 30

אוֹהַב חֶדְוַת יְמוֹת אָבִיב,
רֵיחוֹת וְרָדִים, שְׂרִיטַת קוֹצִים
וְקוֹל שִׁירַת צִפּוֹר, וְזִיו
חַמָּה בֵּינוֹת עַלְוַת עֵצִים
שֶׁתְּסוֹכֵךְ לַשַּׁוְא.
יוֹתֵר אוֹהַב צְפוֹת בִּדְמָמָה
בִּפְרֹס סֻכּוֹת הַמִּלְחָמָה
וּלְצַפּוֹת לַקְּרָב,
לִבְחֹן שׁוּרוֹת שֶׁל גִּבּוֹרִים
עַל סוּסֵיהֶם הָאַבִּירִים.

Be.m plai lo gais temps de pascor,
Que fai fuoillas e flors venir!
E plai me qand auch la baudor
Dels auzels que fant retintir
Lo chant per lo boscatge!
E plai me qand vei per los pratz
Tendas e pavaillons fermatz!
Et ai grand alegratge
Qan vei per campaignas rengatz
Cavalliers e cavals armatz.

אוֹהַב סִיּוּר הַגַּשָּׁשִׁים,
שְׁלִיחֵי מָדוֹן לְלֵב שָׁלֵו,
וּרְקִיעוֹת חֵיל פָּרָשִׁים
מוּל הֲמוֹנֵי גֵּיסוֹת אוֹיֵב.
וּבְשָׂשׂוֹן נִלְהָב
חִישׁ אֶסְתָּעֵר אֶל הַחוֹמוֹת
הַבְּצוּרוֹת וְהָרָמוֹת,
חוֹצֶה חֲפִיר רָחָב
עַל גַּב סוּסִי. כַּמָּה נִשְׂגָּב,
נִזְקָף צָרִיחַ אֶל לֵב עָב.

E platz mi qan li corredor
Fant las gens e l'aver fugir,
E platz me qan vei apres lor
Granren d'armatz corren venir,
E platz m'e mon coratge
Qan vei fortz chastels assetgatz
E.ls barris rotz et esfondratz,
E vei l'ost el ribatge
Q'es tot entorn claus de fossatz,
Ab lissas de fortz pals serratz.

רַק זֶה אוֹהַב בֵּין נְסִיכִים,
שֶׁאָץ לַקְּרָב קוֹרֵן גָּאוֹן
וְלַהַט גְּבוּרָתוֹ יָקִים
שַׁלְהֶבֶת קְרָב בְּלֵב טִירוֹן
שֶׁמַּבָּטוֹ עָלָיו.
אַךְ אֵין חִבָּה בִּי אוֹ חֶמְלָה
אֶל זֶה אֲשֶׁר חַרְבּוֹ בְּטֵלָה,
וְאִם יִפְגֹּשׁ אוֹיְבָיו,
כָּל-כָּךְ יַחְשֹׁשׁ לְהִפָּגַע,
שֶׁכְּלָל בָּהֶם הוּא לֹא יִגַּע.

Et atressi.m platz de seignor
Qand es primiers a l'envazir
En caval, armatz, ses temor,
C'aissi fai los sieus enardir
Ab valen vassalatge.
E pois qe l'estorns es mesclatz,
Chascus deu esser acesmatz
E segre.l d'agradatge,
Que nuills hom non es ren presatz
Tro q'a mains colps pres e donatz.

הִנֵּה קִרְקוּשׁ הַלְּהָבִים,
בְּפֶלֶד רֹמַח וְצִנָּה,
דַּהְרַת סוּסִים מְשֻׁלְהָבִים
אֲשֶׁר רוֹמְסִים לָאֲדָמָה
אֶת זֶה שֶׁלְּפָנִים רָכַב.
כַּמָּה נִפְלָא כְּשֶׁכְּלֵי חָמָס
פּוֹצְעִים בְּגוּף לוֹחֵם אוֹ נָס,
אֲשֶׁר עֻזּוֹ – כָּזָב.
סָב מָוֶת עַל הָעֲקֵבוֹת,
אַךְ טוֹב הוּא מֵאָבְדַּן כָּבוֹד!

Massas e brans, elms de color,
Escutz traucar e desgarnir
Veirem a l'intrar de l'estor,
E maing vassal essems ferir,
Don anaran aratge
Cavail dels mortz e dels nafratz.
E qand er en l'estor intratz,
Chascus hom de paratge
Non pens mas d'asclar caps e bratz,
Car mais val mortz qe vius sobratz.

ב"קומדיה האלוהית" של דאנטה אליגיירי מתואר ברטרן דה-בורן כאחד המתייסרים במדור השמיני של הגיהינום.
באיורו של גוסטב דורה ל"קומדיה האלוהית" נראה ברטרן דה-בורן הנושא בידו את ראשו הכרות.

טלקיטנה (Talkeetna)

בְּטָלְקִיטְנָה, אֲלַסְקָה, שָׁם שְׁלֹשָׁה נְהָרוֹת
נִפְגָּשִׁים בְּמִין צֹמֶת –
יֵשׁ מַחְסוֹר
בְּצָרוֹת.
בְּטָלְקִיטְנָה –

זֶה הָיָה בַּמָּקוֹר מַאֲחָז אֲרָעִי שֶׁל חֶבְרַת הָרַכֶּבֶת
שֶׁצְּרִיכָה לְחַבֵּר בֵּין מָקוֹם לֹא-זָכוּר לְמָקוֹם לֹא-יָדוּעַ:
מִין מוּסָךְ וּמַחְסָן לְצִיּוּד הַסְּלִילָה וּבִיתָן בּוֹ יוֹשֶׁבֶת
וַעֲדָה לְתִכְנוּן הַמְּסִלָּה, אֲשֶׁר לֹא תִּכְנְנָה בַּחֲלוֹם
שֶׁהַקֶּטַע הַטֶּכְנִי הַזֶּה, הַזְּמַנִּי, יַהֲפֹךְ לְקָבוּעַ
וְיָצוּצוּ פִּתְאֹם אֲנָשִׁים, וְיִחְיוּ (וְחַיִּים עַד הַיּוֹם).

בְּטָלְקִיטְנָה, אֲלַסְקָה, תְּשַׁע מֵאוֹת תּוֹשָׁבִים
שֶׁמֵּתִים מִדֵּי פַּעַם, אַךְ כָּל פַּעַם שָׁבִים
לְטָלְקִיטְנָה.

כָּל הַחֹרֶף וְרֹב הָאָבִיב הֵם כֻּלָּם יְשֵׁנִים תַּחַת שֶׁלֶג:
הַצְּמָחִים, הַבָּתִים, הַנָּשִׁים הַשְּׁמֵנוֹת וְהָאֵשׁ בַּכִּירַיִם.
לֹא שֵׁנָה עֲמֻקָּה – רַק תַּגִּיעַ, הַקַּיִץ, הַכֹּל כְּבָר מוּכָן
לִתְזוּזָה. בְּשָׂפָה אִינְדִּיאָנִית נִכְחֶדֶת (רָשׁוּם עַל הַשֶּׁלֶט)
הַתַּרְגּוּם שֶׁל "טָלְקִיטְנָה" הִנּוֹ "מַאֲגַר הַמָּזוֹן מוּל הַמַּיִם".
זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁגַּם לִפְנֵי אֶלֶף שָׁנִים כְּבָר הָיָה פֹּה מַחְסָן.

בְּטָלְקִיטְנָה, אֲלַסְקָה, רֹאשׁ הָעִיר הוּא חָתוּל.
תַּחְזְרוּ עַל זֶה רֶגַע:
רֹאשׁ הָעִיר
הוּא חָתוּל
בְּטָלְקִיטְנָה.

בְּרוֹמָן שֶׁל מַרְק טְוֵיין שֶׁקָּרָאתִי כְּנַעַר, יֵשׁ מִי שֶׁמַּצִּיעַ
לְהַמְלִיךְ חֲתוּלִים עַל הַבְּרִיטִים: שׁוֹשֶׁלֶת פָּחוֹת מְסֻכֶּנֶת,
עִם אוֹתָן גְּחָמוֹת, מְרִיבוֹת וּבְגִידוֹת – אַךְ בְּזוֹל (הוּא מַרְגִּיעַ),
וּבְלִי דָּם. זֹאת סָאטִירָה, וַדַּאי. אַךְ הִנֵּה, מִשָּׁנָה לְשָׁנָה
הַצִּבּוּר בְּטָלְקִיטְנָה – רִשְׁמִית – בְּמִשְׂרַד רֹאשׁ הָעִיר מְשַׁכֵּן אֶת
סְטַאבְּס, הַגִּ'ינְגִּ'י כַּמֶּלֶךְ דָּוִד. כְּבָר חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת כְּהֻנָּה.

…וְאַתָּה, שַׂר הָרוּחַ, שֶׁמַּחְלִיט מִי לְאָן, לֹא רוֹצֶה שֶׁאָנוּחַ – וְלָכֵן אֲנִי כָּאן:
סְבִיב עַצְמִי כְּתַקְלִיט נָע, אַךְ נוֹתָר בַּמָּקוֹם הָרָחוֹק מִטָּלְקִיטְנָה, כְּמוֹ תְּהוֹם – מִתְּהוֹם.
שְׁנֵי צִדֵּי הַמִּתְרָס כָּאן
מְשַׁתְּפִים זְעָקָה…
וְטָלְקִיטְנָה, אֲלַסְקָה –
כְּדַרְכָּהּ.

ואולי כך

לֹא הַגּוּף – הוּא וַדַּאי רֵיקָנִי
וְנִדּוֹן רַק לְקֶבֶר וְרֶקֶב –
אֲבָל כָּל הַשְּׁלֵמוּת שֶׁקָּרְאוּ לָהּ "אֲנִי"
מִתְפּוֹרֶרֶת עַכְשָׁיו, מִתְפָּרֶקֶת.

זִכְרוֹנוֹת מִתְנַדְּפִים מִמִּצְחִי,
מִתְפַּזְּרִים בָּאֲוִיר הַפָּתוּחַ.
אֵיךְ הָיִיתִי בָּטוּחַ "אֲנִי הוּא נִצְחִי!" –
וּפִתְאֹם אֵין כְּבָר מִי שֶׁבָּטוּחַ.

בְּלִי כְּאֵב, בִּקְלִילוּת, בְּפַשְׁטוּת
כָּל הַסְּטָאטִי הוֹפֵךְ לְדִינָאמִי.
חֲרִיף-שֵׂכֶל כָּמוֹנִי פּוֹרֵחַ הַתּוּת
וְעָדִין בִּמְקוֹמִי הַצּוּנָאמִי.

הַהוּמוֹר הַצּוֹלֵעַ – לְשָׁם:
הִנֵּה כֶּלֶב אִתּוֹ מִתְנַבֵּחַ.
הָאֶמְפַּתְיָה – מִזְרָחָה, רִגְשׁוֹת הָאָשָׁם –
לַמֶּרְחָק, טוֹב יוֹתֵר – לַיָּרֵחַ.

טוּסוּ, טוּסוּ, מַלְּאוּ תְּהוֹמוֹת,
שֶׁפַע אֶרֶץ וּשְׁלַל מַחְמָדֶיהָ.
…לִפְנֵי רֶגַע יָדַעְתִּי: "גִּלְגּוּל נְשָׁמוֹת!"
וּפִתְאֹם אֵין כְּבָר מִי שֶׁיּוֹדֵעַ.

ללא כותרת

דָּבָר אֵינוֹ נִצְחִי, אֲפִילוּ הַהִיוּלִי[1]:
הוּא בִּזְמַנּוֹ נִבְרָא וּבִזְמַנּוֹ יֶחְדַל,
נִבְרֵאתִי בִּזְמַנְּךָ, וְאֵין לִי חֹדֶשׁ דַּל,
כָּל כֶּסֶה מְכַסֶּה חַיִּים שֶׁלֹּא הָיוּ לִי.

שָׁנָה מָלְאָה בְּמֶרְץ, שְׁנִיָה עוֹדָהּ בְּיוּלִי,
וּמֶתֶק מַרְחֶשְׁוָן מִשִּׂפְתוֹתַי נִבְדָל,
דְּרָקוֹן הַזְּמַן שׁוֹמֵר אוֹתוֹ בְּתוֹךְ מִגְדַּל
הַשֵּׁן אֲשֶר צָמַח מַהֵר מִכֵּס קוּרוּלִי[2].

כִּמְעַט אֵינוֹ נִרְאֶה הַצֶּלֶם הַיָשׁוּב,
הַכֹּה אָהוּב אֲבַל יוֹתֵר מִדַּי חָשׁוּב –
לא זַע מֵהַמָּקוֹם, לָנוּעַ אֵין לוֹ צֹרֶך,

כִּי אַף אִם יִתְאַבֵּן אֶשְׁמַע אוֹתוֹ מוֹטִיב,
הִיוּלִי מְשֻׁתָּף אֵת הַקִּרְבָה מַכְתִּיב
לְעֹמֶק הַיְּקוּם, אִם אֵין מָזָל לָאֹרֶךְ.


[1] היולי – חומר קדמון, מהמילה היוונית ὕλη.
[2] כס קורולי (בלטינית sella curulis) – כס פקיד גבוה ברומא, עשוי ארד ושנהב.