תגית: סוגה: שירה

"החיים הם צניחה חופשית מהרחם לקבר"

פאינה רנייבסקיה

א'

כְּעָלֶה נִדָּף בָּרוּחַ
בֵּין גְּרִזִים וּבֵין עֵיבָל,
מְחַפֵּשׂ חַלּוֹן פָּתוּחַ
בֵּין עַשְׂרוֹת דְּלָתוֹת סְגוּרוֹת,
מְחַפֵּשׂ מָקוֹם לָנוּחַ,
וְלַחְלֹם עַל הַהֵיכָל,
בּוֹ לֹא תִּשָּׂאֵנִי רוּחַ,
בְּתֵרוּץ שֶׁל הַתְחָלוֹת.

מ'

כְּעָלֶה שֶׁל סְתָיו שַׁלֶּכֶת,
הַנּוֹשֵׁר מֵעֵץ עֶלְיוֹן,
מְחַפֵּשׂ נָתִיב לָלֶכֶת,
בֵּין מְחוֹל מֵתֵי זָהָב.
אֵיךְ לִשְׁבֹּר אֶת הַמַּסֶּכֶת,
אֵיךְ לִפֹּל בַּנִּסָּיוֹן,
וְלִצְפּוֹת עַל הַשַּׁלֶּכֶת,
בְּחִיּוּךְ גֵּאֶה שֶׁל אָב.

ת'

כְּזוֹחֵל עָפָר מִבֶּטֶן,
הַחוֹלֵם עַצְמוֹ עָלֶה,
אֶת רֹאשׁוֹ נוֹשֵׂא לְרֶגַע,
לַחֲלוֹם לַשֵּׂאת תְּפִלָּה
"תֵּן לְהַאֲזִין לְרֶטֶט
שֶׁל עָלִים בַּמַּעֲלֶה.
תֵּן לְהִתְעַטֵּף בְּשֶׁקֶט,
בְּאֵימַת הַנְּפִילָה"

קודה:

מֶה עַזָּה הַיֻּהֲרָה,
לְהָכִיל אֵיזוֹ אֱמֶת,
בְּאוֹתָהּ תְּנוּעָה קְצָרָה
בֵּין הָאֵם וּבֵין הַמֵּת.

דֶּרֶךְ מִצְרַיִם יָבֹאוּ, מֵחֵרוּת לְעַבְדוּת נִכְסֶפֶת.
מְבַקְּשֵׁי מִקְלָט, מְחַפְּשֵׂי מַזָּל, מִתְקַבְּצִים בֵּין סִדְקֵי שִׂמְלַת הַבֶּטוֹן.
עֵינֵיהֶם זוֹרְחוֹת מֵאֲפֵלַת סִמְטְאוֹת תֵּל אָבִיב כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב
וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם מִסְתַּנְּנִים לְרֵאוֹתַי, שׁוֹקְעִים עַל דַּרְכֵי נִשְׁמָתִי.

אָסֵב אֶת פָּנַי לֹא לִרְאוֹת אֶת שְׁקִיפוּת הַדְּמֻיּוֹת הַשְּׁבוּרוֹת
אֶאֱטֹם אֶת אָזְנַי לְדִמְמַת סִפּוּר אַדְמָתָם הַבּוֹעֶרֶת
בָּבוּאוֹת מֻדְחָקוֹת שֶׁל תְּלָאוֹת עֲבָרִי וְחֶרְדַּת הֶעָתִיד,
בְּהִפּוּךְ הַגּוֹרָל מִתְקַשֶּׁה לְתַפְקֵד מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי.

מִי אֲנֹכִי?
הֲרֵי גַּם עִם עַצְמִי מְסֻכְסֶכֶת, שְׁסוּעָה לְמִגְזָרִים.
אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ, שֶׁבֶר חֶרֶס.
לוּ אֶפְתַּח אֶת בֵּיתִי וְאֶפְרֹס אֶת לַחְמָם,
עֲנִיֵּי עִירִי זוֹעֲקִים אֶת צִדְקָתָם (הַבִּלְתִּי פוֹטוֹגֶנִית).

אֵין לִי סְפִינָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה.
אוֹתָם שָׁמַיִם כְּבֵדִים נִפְרָשִׂים קָרוֹב מֵעָלֵינוּ, מְחַכִּים לִתְשׁוּבָה.
וַאֲנִי, חַסְרַת אוֹנִים, רַק מְמַלְמֶלֶת, מִתְפַּלֶּלֶת:
אָ-נָא
אֵל נָא
אַל נָא
תַּכְבִּיד
אֶת
לִבִּי.

אֵינִי הֶרְגֵּל,
אֲנִי תְּמוּנָה חוֹלֶפֶת,
וְלֹא דְּיוֹקָן הַמִּתְנוֹסֵס עַל קִיר
בַּנּוֹחִיּוּת הַחֲמִימָה וְהָעוֹטֶפֶת
שֶׁל בַּיִת מְסֻדָּר בְּתוֹךְ הָעִיר.

אֲנִי קְלַסְתֵּר
בְּלִי בַּד וּבְלִי מִסְגֶּרֶת.
לֹא תְּקַשֵּׁט בִּי אֶת דָּפְנוֹת לִבְּךָ,
לֹא תְּמַסְמֵר אוֹתִי, צְדוּדִית שְׁקוּפָה עוֹבֶרֶת,
לַכֹּתֶל הַבָּטוּחַ שֶׁל גֵּוְךָ.

אֲנִי צְלָלִית,
עָשָׁן בֵּין שְׁתֵּי יָדֶיךָ,
וְאֶתְפּוֹגֵג בָּעֲרָפֶל כְּאֵד,
אֶזְרֹם וְאֶתְמוֹסֵס כְּשֶׁלֶג בֵּין רַגְלֶיךָ
וְעִם הַיָּם בְּשֶׁקֶט אֶתְלַכֵּד.

וּכְשֶׁפִּתְאֹם
תָּחוּשׁ צְמַרְמֹרֶת, רַחַף
מַרְטִיט גּוּפְךָ לְהֶרֶף וְנָמוֹג,
תֵּדַע – נִכְנַעְתִּי לַכְּמִיהָה, דְּקִירָה שֶׁל דַּחַף
וְשׁוּב אוֹתִיר רַק זִכָּרוֹן עָנֹג.

נַחְשׁוֹל עֲנָק עוֹלֶה בָּאֹפֶק
וּמִתְקַדֵּם לִקְרָאת הַחוֹף.
גָּדְלוֹ מֵאִיץ בִּי אֶת הַדֹּפֶק,
מַשְׁלִיט עַצְמוֹ הוּא עַל הַנּוֹף.

הַגַּל גּוֹאֶה. מַחְרִישׁ אָזְנַיִם,
גּוֹבֵר בְּלִי הֶרֶף סְאוֹנוֹ.
כֻּלָּם סְבִיבִי בָּרְחוּ בֵּינְתַיִם,
טְרוּפֵי אֵימָה מִפְּנֵי אוֹנוֹ.

וְרָק אֲנִי בַּחוֹל נִצֶּבֶת,
רַגְלַי זוּג עֳגָנִים כְּבֵדִים.
הַמְּלִיחוּת כְּבָר מִתְעַרְבֶּבֶת
בְּפִי עִם קֶצֶף וְאֵדִים.

גּוּפִי לָפוּת בִּצְבָת שֶׁל פַּחַד,
לִבִּי קָפוּא מִבֶּהָלָה.
וּבְנַפְשִׁי בְּלוּלוֹת בְּיַחַד
הִשְׁתּוֹמְמוּת וְחַלְחָלָה.

אֵלַי שׁוֹלֵחַ נֵד שֶׁל מַיִם,
לָשׁוֹן לַחָה. נִשְׁמָט הַחוֹף.
מַבָּט תּוֹפֵס פִּסַּת שָׁמַיִם
וְאָז נִבְלָע בְּתוֹךְ אֵינְסוֹף.

מְעַל מִרְפֶּסֶת בִּרְחוֹב אַחַד הָעָם
בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר
מְשַׁחְרֵר מַר כַּץ אֵדֵי רְוָחָה מִפִּיו
עֵת חוּט מַחְשַׁבְתּוֹ הַמְּרִירָה
מִתְעַרְבֵּל כְּזַרְזִיף סֻכָּר בְּקָפֶה שָׁחֹר
וּמִבַּעַד לְהֶבֶל הֲבָלִים
הוּא מַשְׁקִיף מִצִּדּוֹ הָאֶחָד
עַל שְׂרִיד אֹהֶל בּוֹדֵד בְּרוֹטְשִׁילְד
וּמִצִּדּוֹ הַשֵּׁנִי, עַל עַבְּדָאלְלַה
הַמְּטַאטֵא בְּגַפּוֹ מִן הָרְחוֹב
אֶת הָאֶחָד
וְאֶת הָעָם.

אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם.
חַלּוּקִים בַּנַחַל
שְׁמֵימָיו לֹא פִּכּוּ
לֹא חִכּוּ לְאַחַר יָמָיו.
שִֹחֲקוּ אֲבָנים בַּמַיִם
אוֹתָם שָׁחֲקוּ עַד דֹּק
כִּי חֹק הַמִּשְׂחָק הוּא חֹק.
חָמֵשׁ אֲבָנִים
נְיָר, וּמִסְפָּרַיִם
בְּאֶגְרוֹף הַבַּרְזֶל
נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לָךְ
יַחַד כַּף אֶל כַּף,
לֹא מָחוּ וְלֹא מָחֲאוּ.
שָׁחֲקוּ מַיִם בִּנְחַלֵי אַכְזָב
נַגֹּלוּ בַּמוֹרָד.
שָׁם עָמד סִיזִיפוּס
לָעַד הָדַף דָּחַף
וְלֹא מָרַד.
חָמֵשׁ אֲבָנִים נִשְׁאָרוּ עָל הַכַּף
לִשְׁחֹק מַיִם, אוֹ לִשְׁכַּב
כָּכָה סְתָם עָל הַגַּב.

וְקָנִיתִי לִי
שׁוֹשַׁנָּה
בְּרֵיחַ דֻּבְדְּבָן,
עִם עָלִים
שֶׁלֹּא נוֹפְלִים
בַּשַּׁלֶּכֶת.

כָּעֵת אָנוּחַ
עַל פְּרִיחַת
הַזְּמַן,
וְאַמְשִׁיךְ אֶת חַיַּי
לָלֶכֶת.

לְאֹרֶךְ קַוִּים יְדוּעִים מֵרֹאשׁ
אוֹמֶדֶת בִּקְפִידָה עֲווֹנוֹתֶיהָ,
כְּפוּפַת גַּב וַחֲפוּיַת רֹאשׁ
נִצֶּבֶת הָאֻמָּה הָעֲמֵלָה
וּמַבִּיטָה בְּכִבְסֵי תִּקְווֹתֶיהָ.

הָרוּחַ מְבַדֵּר וּמַרְעִיד חַבְלֵי אַשְׁמָה
וְהִיא שׁוּב מִתְקָרֶבֶת בַּצַּעַד מְהֻסָּס
וּבֶגֶד אַחַר בֶּגֶד מְקַפֶּלֶת עוֹלָמָהּ
הַבָּלוּי, מַדִּיף נִיחוֹחַ הֲדָרִים,
בְּעָצְמָהּ עֵינַיִם מוּל כֶּתֶם מְכֻבָּס.

מִסַּלָּהּ הַשֵּׁנִי תִּשְׁלֹף אֶת הַשָּׁלָל –
מִכְנְסֵי זַיִת וּכְתֹנֶת מְגֹאֶלֶת
וְלוּחַ הַכְּבִיסָה שֶׁלְּצִדָּהּ מֻטָּל חָלָל
יֻצַּב שֵׁנִית, מוּכָן לְהִשָּׁחֵק
מוּל מִטְפַּחְתָּהּ הַלְּבָנָה, וּמוּל עֵינֶיהָ תְּכֵלֶת.

קִרְצוּף רִאשׁוֹן עַל קֶרֶשׁ הַכְּבָסִים,
גִּיגִית קְטַנָּה בְּאַדְמוּמִית נִצְבַּעַת.
קִרְצוּף שֵׁנִי – נִשְׁחֶקֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים,
הוֹלֵךְ הַבּוֹר וּמַעֲמִיק
וְשַׁיֶּרֶת הַגְּמַלִּים – בָּאֹפֶק לֹא נוֹדַעַת.

קִרְצוּף שְׁלִישִׁי – עוֹד קֶרַע בַּמִּכְנָס
וּטְלַאי קָטָן שׁוּב יִדָּרֵשׁ לְכַסּוֹתוֹ;
וּרְבִיעִי – עַל זַיִת אִישׁ לֹא חָס
וְהַמִּכְנָס עוֹד בְּגִיגִית שְׁקִיעָה מֻטָּל,
אַךְ קַו הַמַּיִם – לֹא יְכַס אוֹתוֹ.

עֵת הַחַמָּה שׁוֹתֶתֶת, תִּשְׁלֹף בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ
כֻּתֹּנֶת רְטֻבָּה, מִכְנָס סָפוּג דְּמָעוֹת,
וְתִתְלֵם עַל חֲבָלִים מִשְּׁנֵי צִדֶּיהָ
בְּהַבִּיטָהּ בִּנְקֻדּוֹת הַטַּחַב הַנִּגְלוֹת
כְּטִפָּה קָרָה בְּעֵין הָאִמָּהוֹת.

אוֹ אָז תִּזְדַּקֵּף, גֵּוָהּ הַשָּׁבוּר יַחְרֹק
וְקֶרֶן קַמְצָנִית תָּאִיר לְרֶגַע קָט
עַל שִׂמְלָתָהּ הַמְּהוּהָה בְּגָוֶן כָּחֹל/יָרֹק
וּבְדַל חִיּוּךְ בְּזָוִיּוֹת הַפֶּה
שׁוּב יִתְגַּלֶּה, לֵאֶה וּמְקֻמָּט.

אֶת סַל הַיְּבֵשִׁים אַט תָּנִיחַ עַל שֶׁכֶם
וּמִגֵּוָהּ הַכָּפוּף אֶת רֹאשָׁהּ תָּסֵב לְאָחוֹר
לְמַבָּט אַחֲרוֹן עַל כְּבָסֶיהָ יְלוּדֵי הָרֶחֶם
הַנִּתְלִים בַּחוּצוֹת עַל חַבְלֵי טַבּוּרָם,
חֲשׂוּפִים לָרוּחוֹת וְלַקֹּר.

הַפְנֶה לִי מַקּוֹרְךָ, גּוֹזָל, וְלֹא אֶת הַזָּנָב.
אַתָּה לֹא מְקוֹרִי בִּכְלָל וְגַם כְּלָל לֹא עָנָו.
כְּבָר לְפָנֶיךָ רְבָבוֹת כְּטַוָּסִים פָּסְעוּ,
נוֹצוֹתֵיהֶם הָאֲפוֹרוֹת לְרַאֲוָה פָּרְשׂוּ,
מְהַלְּלִים אֶת יִפְעָתָן בְּקִרְקוּרִים שְׁחוּקִים,
בְּעוֹד בְּבוּז אוֹטְמִים אֵלִים אָזְנַיִם בַּשְּׁחָקִים.

בְּאִילָנוֹת גְּבוֹהִים, גּוֹזָל, לִפְנֵי שֶׁתִּתָּלֶה,
הַכֵּר הֵיטֵב כָּל עֵשֶׂב, שִׂיחַ, פֶּרַח וְעָלֶה.
בְּטֶרֶם בַּיְּקוּם תַּשְׁקִיף כְּמֶלֶךְ הָעוֹפוֹת,
בְּלַעַג קָר וְחַד בְּזוּג עֵינֶיךָ הַטּוֹרְפוֹת,
בְּלוּל צָפוּף וַהֲמוֹנִי, רוֹעֵשׁ וּמְטֻנָּף
עוֹד תִּתְפַּלֵּשׁ עַד שֶׁתַּצְלִיחַ לְהָנִיף כָּנָף.

הַפְנֵה לִי מַקּוֹרְךָ, גּוֹזָל, הַחְלֵק אֶת הַנּוֹצוֹת,
וּפְקַח אָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת, עֵינַיִם נוֹצְצוֹת.
הַבֵּט סְבִיבְךָ, בְּמַה שֶּׁכָּאן, עַכְשָׁיו, פָּשׁוּט, קָטָן,
עַד יְשַׁמֵּשׁ לְהַמְרָאָה לְךָ בָּסִיס אֵיתָן.

אֲזַי תַּגְבִּיהַּ עוּף אֶל עָל, זוֹהֵר כְּקֶרֶן אוֹר,
וְכָל מִי שֶׁיִּרְאֶה – יֵדַע: הִנֵּה אַתָּה צִפּוֹר,
וּלְעוֹפוֹת זְקֵנִים בַּקֵּן תִּהְיֶה דְּמוּתְךָ מָזוֹר.
עֲלֵה, הַצְלַח, כִּי לֹא תִּשְׁכַּח כָּעֵת אֵיךְ לַחֲזֹר.