תגית: סוגה: שירה

הַכֹּל אוֹמְרִים: בָּאָרֶץ אֵין אֱמֶת.
אַךְ אֵין אֱמֶת — גַּם בַּשָּׁמַיִם

א.ס. פושקין—מוצרט וסליירי (עברית: רועי חן)

שָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם
הָרוֹאוֹת חָשְׁכוּ בָּאֲרֻבּוֹת
שָׁחָה בַּת-הַשִּׁיר, רָקִיעַ—חֶשֶׁר,
בַּקָּשַׁת מַרְגּוֹעַ מִקְּרָבוֹת.

"הֶבֶל-הֲבָלִים" – אָמַר קֹהֶלֶת.
"לֹא נָכוֹן!" – עָנִיתִי בְּלִבִּי.
וְהִנֵּה נִצְבַּע רָקִיעַ תְּכֵלֶת
וְשָׂרָה טִבְעִי וְעַל-טִבְעִי.

מִלְחָמָה בְּאֶרֶץ הָרָקִיעַ—
הַאֻמְנָם הָיָה אוֹ לֹא הָיָה?
וַהֲאִם אֱמֶת תֵּדַע רַק הִיא, אוֹ
לְפַיְטָן בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה

כֹּחַ הַגּוֹבֵר עַל-פְּנֵי הַחֶרֶב
שֶׁל מַלְאָךְ וָאֵל שֶׁבַּמָּרוֹם?
וַיְּהִי עוֹד בֹּקֶר וְעוֹד עֶרֶב,
וְהִמְשִׁיךְ הַקְּרָב עַל-פְּנֵי תְּהוֹם,

וּמַמְשִׁיךְ עֲדַיִן, לִבְלִי הֶרֶף;
הַכְרָעַת הָאֵל הָיְתָה קַלָּה
מֵאֲשֶׁר צָפוּי: דַּלָּה הַחֶרֶב
לְעֻמַּת כֹּחָהּ שֶׁל הַמִּלָּה.

זוֹ מִלָּה אַחַת אֶל מוּל אֲחֶרֶת
מְהַדְהֶדֶת עַד כְּמוֹ מֵיתָר:
אֵין אֱמֶת בְּמַה שֶּׁאַתְּ אוֹמֶרֶת!
אֵין אֱמֶת בְּמַה שֶּׁנֶּאֱמָר!

אֵין אֱמֶת בְּאֶרֶץ וְשָׁמַיִם:
הֶבֶל הֲבָלִים הַכֹּל, הַכֹּל;
וְלַחְמִי שָׁלַחְתִּי עַל הַמַּיִם,
תַּו לְעֶרְגָּתִי אֶל הָאֶתְמוֹל.

כָּל תְּקוּפָה תְּקוּפָה שֶׁלֹּא תָּשׁוּב
וְכָל הֶעָבָר עָבָר
כָּל מַגָּע בַּמֵּצַח הֶחָשׂוּף
שָׁקַע, וַיְהִי לְעָפָר.
כָּל אֲוִיר שֶׁבַּלֵּילוֹת נִכְמַס
עַתָּה יִכָּמֵס בַּסְּפָרִים.
כָּל דַּקָּה שֶׁתְּזוּזָתָהּ חָמָס
שָׁבוֹר תַּעֲשֵׂנוּ שְׁבָרִים

"קשה לי להאמין שלמישהו יהיה אכפת עד עמקי נפשו אחרי מספר שעות ספור של היכרות."

מתוך התכתבות פרטית, אוגוסט 2004

רַק מִסְפָּר סָפוּר שֶׁל שָׁעוֹת
אָז עָבְרוּ בֵּין זָרוּת לְזָרוּת
אַךְ דָּבָר זֶה אֵינֶנּוּ פָּעוּט
עֲבוּרִי. "כֵּיצַד הֶכֵּרוּת
כֹּה מֻגְבֶּלֶת בַּזְּמַן מוֹלִידָה
רֶגֶשׁ עַז," שָׁאַלְתְּ, "יִתָּכֵן?"

שְׁאֵלָה רֶטוֹרִית. אֵדַע
לְהַגִּיד עַתָּה כִּי אָכֵן
לֹא שִׁקַּרְתִּי. זֶה לֹא יַעֲזֹר
לְדָבָר. לֹא אַשְׁלֶה אֶת עַצְמִי
בֵּין זָרוּת לְזָרוּת עוֹד אֶחֱזֹר
לְזָרוּת בְּתוֹךְ חֲלוֹמִי.

יָם עֶשֶׂר הַשָּׁנִים שֶׁל שִׁבֳּלֵי הַפֶּרֶא
הִטְבִּיעַ אֶת מִקְלְחוֹן הַכְּנִיסָה
וְשִׁלְדֵּי שִׁמְשִׁיוֹת עֲנָק
מִשְׁתַּחֲוִים בְּעֹקֶם
לְבוֹר תְּכֵלֶת הַסַּנְוֵרִים
בִּבְרֵכָת הַרְפָאִים שֶל יַלְדוּתִי

אֲנִי מֵתָה מִפַּחַד

שַׁחֲרִית,
עֲצֵי גַּנִּי בְּחַלּוֹנִי
מִטְבָּחִי שְׁטוּף אוֹרָה
פִּלְפְּלִים אֲדֻמִּים
תְּאוֹמֵי צְבִיָּה
עַל הַשַּׁיִשׁ
לוֹפְתִים אֶת לִבִּי
בִּרְצוּעוֹת שִׂמְחָה,
נִיחוֹחַ קָפֶה
מִתְבַּשֵּׁל,
בְּאַפִּי,
'מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ'
נַפְשִׁי שׁוֹקֵקָה…

לְפֶתַע
בָּרַדְיוֹ יְדִיעָה –
זוּג הוֹרִים לְשִׁשָּׁה וְעוֹד
חֲמִשָּׁה
נִרְצְחוּ –
אַלְלַי,
נִצְחָם נִגָּר עַל רְגָבִים
אַלְלַי
בְּאֶרֶץ אֲהוּבָה,

דְּהוּמָה,
רְצוּעוֹת שִׂמְחָתִי נִתָּקוֹת בְּאַחַת,
בִּצְלִיל אֵימָה נוֹשָׁנָה…

הַתַּפּוּז עָמַד שָׁלֵם
כֻּלּוֹ מָלֵא
אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא
אֵין סוֹף
וְאוֹרוֹ בְּתוֹכוֹ
וְלֹא יֵדַע פְּנִימוֹ אֶת חִיצוֹנִיּוּתוֹ.

מִישֶׁהוּ עָשָׂה חָרִיץ
קָטָן

הִיא עָטְפָה עַצְמָהּ בְּאִסּוּרֵי אִסּוּרִים
כָּפְתָה עַל עַצְמָהּ יִסּוּרֵי יִסּוּרִים
וְהָדְפָה מֵעָלֶיהָ אֶת אָהוּב נְעוּרֶיהָ
שֶׁעָנַד עַל יָדָהּ טַבַּעַת…

בִּמְקוֹמוֹ הֵנִיחָה שָׁבִיס עַל רֹאשָׁהּ
שֶׁיָּגֵן עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַבָּאוֹת
שֶׁיַּזְכִּיר לָהּ אֶת מְקוֹמָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה
וְיַבְטִיחַ מְקוֹמָהּ בָּעוֹלָם הַבָּא..

הִתְנַזְּרָה מִשִּׁירָה
וּמִכָּל הֲנָאָה
וְגָזְרָה עַל עַצְמָהּ
שְׁתִיקָה.

בְּיוֹם הַשַּׁבָּת
מְמַלְּאָה נִשְׁמָתָהּ
בְּדִבְרֵי הַלֵּל,

וּבִימֵי הַחוֹל
מְטַהֶרֶת נִשְׁמָתָהּ
מִדִּבְרֵי חֻלִּין…

כָּךְ מִדֵּי שָׁבוּעַ
יוֹצֵאת לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא
וְחוֹזֶרֶת אֶל בֵּית מִקְדָּשָׁהּ.

בְּכָל פְּנִינֵי מְתִיקוּתָהּ
שֶׁהָיוּ לָהּ לִשְׁפֹּךְ
אֶל תּוֹךְ
קוֹנְכִיּוֹת אָזְנָיו
הוּא לֹא חָפַץ.

לֹא אוֹהֵב מָתוֹק.
אוֹהֵב בָּשָׂר.
כָּל יוֹם הוּא רָץ
עֲשָׂרָה קִילוֹמֶטְרִים
לִשְׁמֹר עַל כֹּשֶׁר,
הִנֵּה הָאֹשֶׁר.
וְהַכֹּל נִשְׁאָר
בְּתוֹכָהּ.
וּפִיהָ עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו
בִּפְנִינֶיהָ, שְׂפָתֶיהָ
נוֹטְפוֹת אַהֲבָה
וְהַכֹּל לַשַּׁוְא.

הִיא תִּנְשֹׁךְ לְשׁוֹנָהּ
עַכְשָׁיו,
אַחֶרֶת הַסֵּכֶר יִפְרֹץ,
הָעוֹלָם יוּצַף.
וְהוּא, אַלּוּף טְרִיאַתְלוֹנִים
יִטְבַּע בֵּין גַּלֵּי תַּלְתָּלֶיהָ,
יָדֶיהָ, רַגְלֶיהָ
וְיָמוּת כְּמוֹ
סְפּוֹרְטַאי מִצְטַיֵּן.