קין

מֵרֹב זִקְנָה בּוֹ הִתְנַוֵּן הַכֹּל:
דָּהוּ עֵינָיו וְהִתְכַּהָה הַקּוֹל,
נָפַל חֲזֵהוּ, שֻׁרְבְּבָה הַבֶּטֶן,
לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים נָשְׁרוּ שִׁנָּיו
וְהִתְקַמְּטוּ וְהִצְטַמְּקוּ פָּנָיו,
בְּחֹם קֵיצִי גּוּפוֹ אָחוּז בְּרֶטֶט.

כָּפוּף כְּוָו, הוּא חַי וְנָע וָנָד.
רַק חוּשׁ אֶחָד עֲדַיִן לֹא בָּגַד,
אֲפִלּוּ הִתְחַזֵּק בּוֹ – חוּשׁ הָרֵיחַ:
מֵרִיח דָּם לִפְנֵי שֶׁהוּא נִשְׁפָּךְ
בְּכָל מָקוֹם, וְלוּ הוּא הַנִּדָּח
שֶׁבָּעוֹלָם, אִם זוֹמְמִים בּוֹ רֶצַח.

שָׁם הוּא מוֹפִיעַ חֶרֶשׁ בַּלֵּילוֹת,
הוּא מִתְגַּנֵּב לְסוֹד הָעֲלוּמוֹת –
קָשִׁישׁ כָּחוּשׁ בִּלְתִּי נִרְאֶה לָעַיִן.
מַשְׁמִיעַ לַחַשׁ כְּרִשְׁרוּשׁ חָלָשׁ,
כְּמוֹ אִוְשָׁה אוֹ רַחַשׁ הַנָּחָשׁ,
מַשְׁמִיעַ שְׁמוֹ: אֲנִי אָבִיךָ קַיִן.

מָתוֹק מִדְּבָשׁ הָרֶגַע הַגָּדוֹל
כְּשֶׁאָדָם מֵעֵז לִבְזוֹת הַכֹּל:
אָסוּר הָאֵל, הַפַּחַד וְהַסֵּבֶל…
בְּרֶגַע זֶה אַתָּה הוֹרֵס תֵּבֵל,
בְּרֶגַע זֶה – אָדָם שָׁוֶה לָאֵל,
וְדַם אָחִיךָ –הוּא רַק הֶבֶל…
הֶבֶל…
הֶבֶל…

הַיַּנְשׁוּף וְהַחֲתַלְתּוּלָה / אדוארד ליר

אדוארד ליר (1888-1812) – מגדולי משוררי האִיגָיוֹן (nonsense) בהסטוריה. שיריו העלו חיוך בדורות של קוראים, על אף שכותבם סבל מדיכאון כרוני. התפרנס מציור ציפורים ונפטר זמן קצר לאחר מות חתולו האהוב. הוא האיש שחמשיריו האבסורדיים תרמו יותר מכל להפצתו של החמשיר כסוגת-שירה בעולם.

"מַעֲשֶׂה בַּצַּיָּר אֶדְוַרְד לִיר / שֶׁבֵּרַךְ בְּסוּגַת הַחַמְשִׁיר / אֶת כֻּלָּנוּ בִּכְלָל / וּבִפְרָט אֶת 'בִּגְלַל' / וְאַחַר הִתְפּוֹגֵג בָּאֲוִיר".


הַיַּנְשׁוּף וְהַחֲתַלְתּוּלָה

The Owl and the Pussy-cat

יַנְשׁוּף וַחֲתוּ֫לָה צָלְחוּ אֶת הַיָּם
בְּסִירָה בְּיָרוֹק-אֲפוּנָה.
אָרְזוּ דְּבַשׁ, קֻרְטוֹב,
וְכֶסֶף לָרֹב
טָמוּן בְּקֻפָּה יְשָׁנָה.
הִסְתַּכֵּל הַיַּנְשׁוּף בְּכוֹכְבֵי הַמָּרוֹם
וְשִׁיר בַּגִּיטָרָה נִגֵּן:
"חֲתוּלָה֫ חֲבִיבָה, חֲתוּלָה אֲהוּבָה,
אֵין כָּמוֹךְ לְיֹפִי וְחֵן!
אֵין כָּמוֹךְ,
אֵין כָּמוֹךְ,
אֵין כָּמוֹךְ לְיֹפִי וְחֵן".

The Owl and the Pussy-cat went to sea
In a beautiful pea green boat,
They took some honey,
and plenty of money,
Wrapped up in a five pound note.
The Owl looked up to the stars above,
And sang to a small guitar,
'O lovely Pussy! O Pussy my love,
What a beautiful Pussy you are,
You are,
You are!
What a beautiful Pussy you are!'

הִיא עָנְתָה לַיַּנְשׁוּף: "צִפּוֹרִי הָאָהוּב
כֹּה יָפֶה הוּא שִׂירְךָ וְרַב דַּעַת,
בּוֹא נָרוּץ אֶל הָרַב
כִּי חִכִּינוּ זְמַן רַב,
אַךְ אֲבוֹי לִי, כִּי אֵין לִי טַבַּעַת!".
הֵם חָתְרוּ בִּסְפִינָה קָרוֹב לְשָׁנָה
אַל חֻרְשַׁת עֵץ הַבּוֹנְג הַנּוֹדַעַת
וְשָׂם בֵּין הַבּוֹנְג
עָמַד חֲזִירוֹנְג
בְּאַפּוֹ נְעוּצָה לָהּ טַבַּעַת
בְּאַפּוֹ,
בְּאַפּוֹ,
בְּאַפּוֹ נְעוּצָה לָהּ טַבַּעַת.

Pussy said to the Owl, 'You elegant fowl!
How charmingly sweet you sing!
O let us be married!
too long we have tarried:
But what shall we do for a ring?'
They sailed away, for a year and a day,
To the land where the Bong-tree grows
And there in a wood a Piggy-wig stood
With a ring at the end of his nose,
His nose,
His nose,
With a ring at the end of his nose.

"חֲזִירוֹן נָאוֹר, הֲלָנוּ תִּמְכֹּר
בִּגְרוּשׁ הַטַּבַּעַת?" – "אַסְכִּים".
הֵם שִׁלְּמוּ בַּמַּקוֹם
וְנִשְּׂאוּ בּוֹ בַּיּוֹם
בִּידֵי תַּרְנְגוֹל הַצּוּקִים.
סָעֲדוּ חֲבִיצָה וְרִבַּת-חַבּוּשִׁים
שֶׁהֵבִיאוּ אֶל פִּיהֶם בְּכַף,
וְעַל קְצֵה הַתְּלוּלִית, רָקְדוּ הוֹרָה לֵילִית
לְאוֹרוֹ שֶׁל יָרֵחַ מֻכְסָף.
לְאוֹרוֹ,
לְאוֹרוֹ,
לְאוֹרוֹ שֶׁל יָרֵחַ מֻכְסָף.

'Dear pig, are you willing
to sell for one shilling
Your ring?' Said the Piggy, 'I will.'
So they took it away,
and were married next day
By the Turkey who lives on the hill.
They dined on mince, and slices of quince,
Which they ate with a runcible spoon;
And hand in hand, on the edge of the sand,
They danced by the light of the moon,
The moon,
The moon,
They danced by the light of the moon


"הינשוף והחתלתולה". איור מקורי של אדוארד ליר

שיר מס' 30 / ברטרן דה בורן

ברטרן דה בורן (המאה ה-12 – ראשית המאה ה-13) – אחד מהידועים שבטרובדורים של דרום-צרפת, בן דורו של ריצ'רד לב הארי מלך אנגליה, אשר לו היה גם יריב וגם בן-ברית. בעל התואר ברון, חובב קרבות לא רק בשירה, אלא גם הלכה למעשה.

המערכת

שיר מס' 2

Bertran de Born / Canto 30

אוֹהַב חֶדְוַת יְמוֹת אָבִיב,
רֵיחוֹת וְרָדִים, שְׂרִיטַת קוֹצִים
וְקוֹל שִׁירַת צִפּוֹר, וְזִיו
חַמָּה בֵּינוֹת עַלְוַת עֵצִים
שֶׁתְּסוֹכֵךְ לַשַּׁוְא.
יוֹתֵר אוֹהַב צְפוֹת בִּדְמָמָה
בִּפְרֹס סֻכּוֹת הַמִּלְחָמָה
וּלְצַפּוֹת לַקְּרָב,
לִבְחֹן שׁוּרוֹת שֶׁל גִּבּוֹרִים
עַל סוּסֵיהֶם הָאַבִּירִים.

Be.m plai lo gais temps de pascor,
Que fai fuoillas e flors venir!
E plai me qand auch la baudor
Dels auzels que fant retintir
Lo chant per lo boscatge!
E plai me qand vei per los pratz
Tendas e pavaillons fermatz!
Et ai grand alegratge
Qan vei per campaignas rengatz
Cavalliers e cavals armatz.

אוֹהַב סִיּוּר הַגַּשָּׁשִׁים,
שְׁלִיחֵי מָדוֹן לְלֵב שָׁלֵו,
וּרְקִיעוֹת חֵיל פָּרָשִׁים
מוּל הֲמוֹנֵי גֵּיסוֹת אוֹיֵב.
וּבְשָׂשׂוֹן נִלְהָב
חִישׁ אֶסְתָּעֵר אֶל הַחוֹמוֹת
הַבְּצוּרוֹת וְהָרָמוֹת,
חוֹצֶה חֲפִיר רָחָב
עַל גַּב סוּסִי. כַּמָּה נִשְׂגָּב,
נִזְקָף צָרִיחַ אֶל לֵב עָב.

E platz mi qan li corredor
Fant las gens e l'aver fugir,
E platz me qan vei apres lor
Granren d'armatz corren venir,
E platz m'e mon coratge
Qan vei fortz chastels assetgatz
E.ls barris rotz et esfondratz,
E vei l'ost el ribatge
Q'es tot entorn claus de fossatz,
Ab lissas de fortz pals serratz.

רַק זֶה אוֹהַב בֵּין נְסִיכִים,
שֶׁאָץ לַקְּרָב קוֹרֵן גָּאוֹן
וְלַהַט גְּבוּרָתוֹ יָקִים
שַׁלְהֶבֶת קְרָב בְּלֵב טִירוֹן
שֶׁמַּבָּטוֹ עָלָיו.
אַךְ אֵין חִבָּה בִּי אוֹ חֶמְלָה
אֶל זֶה אֲשֶׁר חַרְבּוֹ בְּטֵלָה,
וְאִם יִפְגֹּשׁ אוֹיְבָיו,
כָּל-כָּךְ יַחְשֹׁשׁ לְהִפָּגַע,
שֶׁכְּלָל בָּהֶם הוּא לֹא יִגַּע.

Et atressi.m platz de seignor
Qand es primiers a l'envazir
En caval, armatz, ses temor,
C'aissi fai los sieus enardir
Ab valen vassalatge.
E pois qe l'estorns es mesclatz,
Chascus deu esser acesmatz
E segre.l d'agradatge,
Que nuills hom non es ren presatz
Tro q'a mains colps pres e donatz.

הִנֵּה קִרְקוּשׁ הַלְּהָבִים,
בְּפֶלֶד רֹמַח וְצִנָּה,
דַּהְרַת סוּסִים מְשֻׁלְהָבִים
אֲשֶׁר רוֹמְסִים לָאֲדָמָה
אֶת זֶה שֶׁלְּפָנִים רָכַב.
כַּמָּה נִפְלָא כְּשֶׁכְּלֵי חָמָס
פּוֹצְעִים בְּגוּף לוֹחֵם אוֹ נָס,
אֲשֶׁר עֻזּוֹ – כָּזָב.
סָב מָוֶת עַל הָעֲקֵבוֹת,
אַךְ טוֹב הוּא מֵאָבְדַּן כָּבוֹד!

Massas e brans, elms de color,
Escutz traucar e desgarnir
Veirem a l'intrar de l'estor,
E maing vassal essems ferir,
Don anaran aratge
Cavail dels mortz e dels nafratz.
E qand er en l'estor intratz,
Chascus hom de paratge
Non pens mas d'asclar caps e bratz,
Car mais val mortz qe vius sobratz.

ב"קומדיה האלוהית" של דאנטה אליגיירי מתואר ברטרן דה-בורן כאחד המתייסרים במדור השמיני של הגיהינום.
באיורו של גוסטב דורה ל"קומדיה האלוהית" נראה ברטרן דה-בורן הנושא בידו את ראשו הכרות.

טלקיטנה (Talkeetna)

בְּטָלְקִיטְנָה, אֲלַסְקָה, שָׁם שְׁלֹשָׁה נְהָרוֹת
נִפְגָּשִׁים בְּמִין צֹמֶת –
יֵשׁ מַחְסוֹר
בְּצָרוֹת.
בְּטָלְקִיטְנָה –

זֶה הָיָה בַּמָּקוֹר מַאֲחָז אֲרָעִי שֶׁל חֶבְרַת הָרַכֶּבֶת
שֶׁצְּרִיכָה לְחַבֵּר בֵּין מָקוֹם לֹא-זָכוּר לְמָקוֹם לֹא-יָדוּעַ:
מִין מוּסָךְ וּמַחְסָן לְצִיּוּד הַסְּלִילָה וּבִיתָן בּוֹ יוֹשֶׁבֶת
וַעֲדָה לְתִכְנוּן הַמְּסִלָּה, אֲשֶׁר לֹא תִּכְנְנָה בַּחֲלוֹם
שֶׁהַקֶּטַע הַטֶּכְנִי הַזֶּה, הַזְּמַנִּי, יַהֲפֹךְ לְקָבוּעַ
וְיָצוּצוּ פִּתְאֹם אֲנָשִׁים, וְיִחְיוּ (וְחַיִּים עַד הַיּוֹם).

בְּטָלְקִיטְנָה, אֲלַסְקָה, תְּשַׁע מֵאוֹת תּוֹשָׁבִים
שֶׁמֵּתִים מִדֵּי פַּעַם, אַךְ כָּל פַּעַם שָׁבִים
לְטָלְקִיטְנָה.

כָּל הַחֹרֶף וְרֹב הָאָבִיב הֵם כֻּלָּם יְשֵׁנִים תַּחַת שֶׁלֶג:
הַצְּמָחִים, הַבָּתִים, הַנָּשִׁים הַשְּׁמֵנוֹת וְהָאֵשׁ בַּכִּירַיִם.
לֹא שֵׁנָה עֲמֻקָּה – רַק תַּגִּיעַ, הַקַּיִץ, הַכֹּל כְּבָר מוּכָן
לִתְזוּזָה. בְּשָׂפָה אִינְדִּיאָנִית נִכְחֶדֶת (רָשׁוּם עַל הַשֶּׁלֶט)
הַתַּרְגּוּם שֶׁל "טָלְקִיטְנָה" הִנּוֹ "מַאֲגַר הַמָּזוֹן מוּל הַמַּיִם".
זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁגַּם לִפְנֵי אֶלֶף שָׁנִים כְּבָר הָיָה פֹּה מַחְסָן.

בְּטָלְקִיטְנָה, אֲלַסְקָה, רֹאשׁ הָעִיר הוּא חָתוּל.
תַּחְזְרוּ עַל זֶה רֶגַע:
רֹאשׁ הָעִיר
הוּא חָתוּל
בְּטָלְקִיטְנָה.

בְּרוֹמָן שֶׁל מַרְק טְוֵיין שֶׁקָּרָאתִי כְּנַעַר, יֵשׁ מִי שֶׁמַּצִּיעַ
לְהַמְלִיךְ חֲתוּלִים עַל הַבְּרִיטִים: שׁוֹשֶׁלֶת פָּחוֹת מְסֻכֶּנֶת,
עִם אוֹתָן גְּחָמוֹת, מְרִיבוֹת וּבְגִידוֹת – אַךְ בְּזוֹל (הוּא מַרְגִּיעַ),
וּבְלִי דָּם. זֹאת סָאטִירָה, וַדַּאי. אַךְ הִנֵּה, מִשָּׁנָה לְשָׁנָה
הַצִּבּוּר בְּטָלְקִיטְנָה – רִשְׁמִית – בְּמִשְׂרַד רֹאשׁ הָעִיר מְשַׁכֵּן אֶת
סְטַאבְּס, הַגִּ'ינְגִּ'י כַּמֶּלֶךְ דָּוִד. כְּבָר חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת כְּהֻנָּה.

…וְאַתָּה, שַׂר הָרוּחַ, שֶׁמַּחְלִיט מִי לְאָן, לֹא רוֹצֶה שֶׁאָנוּחַ – וְלָכֵן אֲנִי כָּאן:
סְבִיב עַצְמִי כְּתַקְלִיט נָע, אַךְ נוֹתָר בַּמָּקוֹם הָרָחוֹק מִטָּלְקִיטְנָה, כְּמוֹ תְּהוֹם – מִתְּהוֹם.
שְׁנֵי צִדֵּי הַמִּתְרָס כָּאן
מְשַׁתְּפִים זְעָקָה…
וְטָלְקִיטְנָה, אֲלַסְקָה –
כְּדַרְכָּהּ.

ואולי כך

לֹא הַגּוּף – הוּא וַדַּאי רֵיקָנִי
וְנִדּוֹן רַק לְקֶבֶר וְרֶקֶב –
אֲבָל כָּל הַשְּׁלֵמוּת שֶׁקָּרְאוּ לָהּ "אֲנִי"
מִתְפּוֹרֶרֶת עַכְשָׁיו, מִתְפָּרֶקֶת.

זִכְרוֹנוֹת מִתְנַדְּפִים מִמִּצְחִי,
מִתְפַּזְּרִים בָּאֲוִיר הַפָּתוּחַ.
אֵיךְ הָיִיתִי בָּטוּחַ "אֲנִי הוּא נִצְחִי!" –
וּפִתְאֹם אֵין כְּבָר מִי שֶׁבָּטוּחַ.

בְּלִי כְּאֵב, בִּקְלִילוּת, בְּפַשְׁטוּת
כָּל הַסְּטָאטִי הוֹפֵךְ לְדִינָאמִי.
חֲרִיף-שֵׂכֶל כָּמוֹנִי פּוֹרֵחַ הַתּוּת
וְעָדִין בִּמְקוֹמִי הַצּוּנָאמִי.

הַהוּמוֹר הַצּוֹלֵעַ – לְשָׁם:
הִנֵּה כֶּלֶב אִתּוֹ מִתְנַבֵּחַ.
הָאֶמְפַּתְיָה – מִזְרָחָה, רִגְשׁוֹת הָאָשָׁם –
לַמֶּרְחָק, טוֹב יוֹתֵר – לַיָּרֵחַ.

טוּסוּ, טוּסוּ, מַלְּאוּ תְּהוֹמוֹת,
שֶׁפַע אֶרֶץ וּשְׁלַל מַחְמָדֶיהָ.
…לִפְנֵי רֶגַע יָדַעְתִּי: "גִּלְגּוּל נְשָׁמוֹת!"
וּפִתְאֹם אֵין כְּבָר מִי שֶׁיּוֹדֵעַ.

ללא כותרת

דָּבָר אֵינוֹ נִצְחִי, אֲפִילוּ הַהִיוּלִי[1]:
הוּא בִּזְמַנּוֹ נִבְרָא וּבִזְמַנּוֹ יֶחְדַל,
נִבְרֵאתִי בִּזְמַנְּךָ, וְאֵין לִי חֹדֶשׁ דַּל,
כָּל כֶּסֶה מְכַסֶּה חַיִּים שֶׁלֹּא הָיוּ לִי.

שָׁנָה מָלְאָה בְּמֶרְץ, שְׁנִיָה עוֹדָהּ בְּיוּלִי,
וּמֶתֶק מַרְחֶשְׁוָן מִשִּׂפְתוֹתַי נִבְדָל,
דְּרָקוֹן הַזְּמַן שׁוֹמֵר אוֹתוֹ בְּתוֹךְ מִגְדַּל
הַשֵּׁן אֲשֶר צָמַח מַהֵר מִכֵּס קוּרוּלִי[2].

כִּמְעַט אֵינוֹ נִרְאֶה הַצֶּלֶם הַיָשׁוּב,
הַכֹּה אָהוּב אֲבַל יוֹתֵר מִדַּי חָשׁוּב –
לא זַע מֵהַמָּקוֹם, לָנוּעַ אֵין לוֹ צֹרֶך,

כִּי אַף אִם יִתְאַבֵּן אֶשְׁמַע אוֹתוֹ מוֹטִיב,
הִיוּלִי מְשֻׁתָּף אֵת הַקִּרְבָה מַכְתִּיב
לְעֹמֶק הַיְּקוּם, אִם אֵין מָזָל לָאֹרֶךְ.


[1] היולי – חומר קדמון, מהמילה היוונית ὕλη.
[2] כס קורולי (בלטינית sella curulis) – כס פקיד גבוה ברומא, עשוי ארד ושנהב.

שיר על הזמן החדש / ולדימיר ויסוצקי

Песня о новом времени / Владимир Высоцкий

כִּקְרִיאַת פַּעֲמוֹן, הִדְהֲדוּ בִּכְבֵדוּת צְעָדִים גַּסִּים, –
גַּם עָלֵינוּ לָלֶכֶת נִגְזַר, בְּלִי מִלָּה שֶׁל פְּרֵדָה.
בִּדְרָכִים נִדָּחוֹת שָׁעֲטוּ בַּחֲצוֹת הַסּוּסִים, סוּסִים,
בְּנוֹשְׂאָם הָרוֹכְבִים עַל גַּבָּם אֶל גּוֹרָל לֹא נוֹדַע.

Как призывный набат, прозвучали в ночи тяжело шаги —
Значит скоро и нам уходить и прощаться без слов.
По нехоженым тропам протопали лошади, лошади,
Неизвестно к какому концу унося седоков.

הֵן זְמַנֵּנוּ – נִפְלֶה וְחָפוּז, וְהָאֹשֶׁר – חַפְּשׂוֹ כְּאָז!
וְדוֹלְקִים אָנוּ בְּעִקְבוֹתָיו, בִּמְעוֹפוֹ הַסוֹעֵר.
אֶלָּא שֶׁבִּדְהָרָה זוֹ יֹאבְדוּ חֲבֵרִים יְקָרִים מִפָּז,
עֵת נִדְהַר, בְּלִי מֵשִׂים כִּי אֵינָם לְצִדֵּנוּ יוֹתֵר.

Наше время иное, лихое, но счастье, как встарь, ищи!
И в погоню летим мы за ним, убегающим, вслед.
Только вот в этой скачке теряем мы лучших товарищей,
На скаку не заметив, что рядом товарищей нет.

וְשָׁנִים נְדַמֶּה עוֹד אוֹרוֹת מְרַצְּדִים לִשְׂרֵפוֹת מַמָּשׁ,
עוֹד זְדוֹנִית תִּשָּׁמַע חֲרִיקַת מַגָּפַיִם קְרֵבִים,
יְלָדִים יְאַמְּצוּ שֵׁם נוֹשָׁן לְמִשְׂחַק "מִלְחָמָה" חָדָשׁ,
וְלָעַד עוֹד נַבְדִּיל אֲנָשִׁים לִידִידִים וּלְאוֹיְבִים.

И ещё будем долго огни принимать за пожары мы,
Будет долго зловещим казаться нам скрип сапогов,
О войне будут детские игры с названьями старыми,
И людей будем долго делить на своих и врагов.

כְּשֶׁהָרַעַם יִשְׁקֹט, וּשְׂרֵפוֹת יִדְעֲכוּ בִּדְמָעוֹת כָּלוֹת,
עֵת סוּסֵינוּ יִלְאוּ מִלָּשֵׂאת אֶת רוֹכְבֵינוּ כֻּלָּם,
וּנְשׁוֹתֵינוּ יַחְלִיפוּ אֶת כָּל סְגִינֵיהֵן בִּשְׂמָלוֹת קְלִילוֹת,-
בַּל נִשְׁכַּח, בַּל נִסְלַח אָז, וְאַל נְאַבֵּד לְעוֹלָם!

А когда отгрохочет, когда отгорит и отплачется,
И когда наши кони устанут под нами скакать,
И когда наши девушки сменят шинели на платьица, —
Не забыть бы тогда, не простить бы и не потерять!


הערות:
א. גרסה מוקדמת יותר של תרגום זה הופיעה ב"חדשות בן-עזר" מס' 691.
ב. על השיר, הקשרו והשלכותיו קראו את מאמר המתרגם "הזמן החדש של ולדימיר ויסוצקי", המופיע בגיליון זה.

בגיל שש-עשרה

בְּגִיל שֵׁשׁ-עֶשְׂרֶה הָיִיתִי
שְׁמוֹק.
שְׁמוֹק זֶה לֹא אֵיבָר בַּגּוּף,
לְזֶה יֵשׁ שֵׁמוֹת אֲחֵרִים.
שְׁמוֹק זוֹ תְכוּנַת אֹפִי.

זֶה
לִהְיוֹת רָגִישׁ בְּעֵרֶךְ כְּמוֹ
אַסְלָה בְּשֵׁרוּתִים צִּבּוּרִיִּים, זֶה
לַדַּעַת מַה קּוֹרֶה בַּגָּלַקְסִיָּה הַסְּמוּכָה
בְּלִי לִהְיוֹת קָרוֹב אֵלֶיהָ
אֲבָל לִהְיוֹת קָרוֹב קָרוֹב לְאָדָם
בְּלִי לַדַּעַת מַה קּוֹרֶה בּוֹ, זֶה
לְפַסְפֵּס (הִזְדַּמְּנֻיּוֹת), זֶה
לְמַסְמֵס (הֶכֵּרֻיּוֹת), זֶה
לְטַפֵּס (עַל הַקִּירוֹת), זֶה
לְחַפֵּשׂ (בֵּין הַשּׁוּרוֹת)
וְלֹא לִמְצֹא,
כִּי אֶת הַשּׁוּרוֹת עַצְמָן לֹא קָרָאתִי

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵיזֶה שְׁמוֹק הָיִיתִי
כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה,
כַּמָּה טוֹב
שֶׁהִיא נְשׂוּאָה עִם שְׁלֹשָׁה יְלָדִים עַכְשָׁיו
כַּמָּה טוֹב
שֶׁאֲנִי —

ללא כותרת

אַתְּ מַמָּשׁ כָּמוֹנִי לִפְנֵי עָשׂוֹר
מְאֹהֶבֶת קָשׁוֹת, נִתְמֶכֶת בְּאִמָּא,
הָרָצוֹן לְהַחֲזִיר דְּבָרִים לְאָחוֹר
מְסַפֵּק לָךְ עִלָּה לְהַמְשִׁיךְ קָדִימָה.
בִּשְׁבִילוֹ כָּל עֶרֶב יוֹתֵר זוֹהֶרֶת
וְזֶה טוֹב וְרַע שֶׁהוּא לֹא קוֹלֵט,
אַתְּ בְּעֶצֶם הֲכִי הֲכִי מְאֻשֶּׁרֶת,
כִּי יֵשׁ לָךְ בַּלֵּב אַהֲבַת אֱמֶת.

אַתְּ מַמָּשׁ כָּמוֹנִי בְּגִיל עֶשְׂרִים,
סִבּוּכֵי נִוּוּטִים בַּמִּישׁוֹר הָאֵתִי,
תּוֹהָה, אֵיךְ שְׁלוֹשָׁה חֲצָאֵי בַּחוּרִים
מִשְׁתַּלְּבִים לְאֶחָד מֻשְׁלָם וְקוֹנְקְרֶטִי.
אַתְּ הוֹלֶכֶת בַּסּוֹף לְבַדֵּךְ לְסֶרֶט,
כִּי שׁוּב הִתְבַּלְבַּלְתְּ בְּחִיּוּג חוֹזֵר.
אַתְּ בְּעֶצֶם הֲכִי הֲכִי מְאֻשֶּׁרֶת,
כִּי יֵשׁ לָךְ יוֹתֵר מֵאֶחָד מְחַזֵּר.

אַתְּ מַמָּשׁ כָּמוֹנִי לִפְנֵי שָׁנָה,
מְעַרְבֶּבֶת אֶת יְגוֹנֵךְ בְּבִירָה,
בִּמְקוֹם לָרֶדֶת שְׁאוֹלָה, פּוֹנָה
וְיוֹרֶדֶת בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי הָעִירָה.
מְגַלָּה בִּתְמִיהָה וְשִׂמְחָה גּוֹבֶרֶת
אֶת קִיּוּם הַגְּוָנִים בֵּין לָבָן לְשָׁחוֹר,
אַתְּ בְּעֶצֶם הֲכִי הֲכִי מְאֻשֶּׁרֶת,
כִּי פִּתְאוֹם הוּשְׁבָה לָך הַזְּכוּת לִבְחוֹר.

אַתְּ מַמָּשׁ כָּמוֹנִי לִפְנֵי שָׁעָה,
טוֹוָה עוֹלָמוֹת בְּעַכְבָּר וּמִקְלֶדֶת,
לִ"גְבוּלוֹת" יֶשְׁנָהּ הַגְדָּרָה לֹא רָעָה
בְּדִיּוּק בַּתְּחוּם אוֹתוֹ אַתְּ לוֹמֶדֶת,
אָז אַתְּ בֶּאֱמֶת בֶּאֱמֶת נִזְהֶרֶת:
דְּרָקוֹנִים – בַּחוּץ… אֲנָשִׁים – בְּתוֹךְ…
אַתְּ בְּעֶצֶם הֲכִי הֲכִי מְאֻשֶּׁרֶת,
פָּשׁוּט כִּי אֵין עוֹד אַחַת כָּמוֹךְ.

שירה

אַשְׁרֵי הַחוֹרֵז מַכְאוֹבָיו
וּמַצְלִיל עַרְפִּלֵּי זִכְרוֹנוֹת
עַד כִּי יָשׁוּבוּ לִחְיוֹת לִרְגָעִים
כְּקֶשֶׁת בְּעֵת חִלּוּפָן שֶׁל עוֹנוֹת
אַשְׁרֵי הָאוֹסֵף יֵאוּשׁוֹ וּשְׁבָרָיו
וְשׁוֹלְחָם עַל-פְּנֵי הַמַּיִם
עֲטוּפִים בְּמִלִּים בְּנוֹת יוֹמָן
זָרִים הֵם אֵלֶּה
שֶׁיִּקְבְּעוּ גּוֹרָלָן
יִקְשְׁרוּ לָהֶן כְּתָרִים
אוֹ יְפוֹרְרוּן עַד דַּק
אַךְ הוּא בְּשֶׁלּוֹ
גּוֹעֵשׁ, נֶאֱבָק
תַּחַת סַחַף יָמִים וְשִׁבְרֵי חֲלוֹמוֹת
עֲדַיִן מַבְחִין בְּנֹגַהּ קַרְנַיִם
שֶׁל שֶׁמֶשׁ מִבַּעַד חֲרַכֵּי הַחוֹמוֹת
עֲדַיִן חוֹלֵם וְהוֹזֶה לְאוֹרָהּ
הַהוֹלֵךְ וְדוֹעֵךְ עִם בּוֹא סְתָו
הוֹלֵךְ וְדוֹעֵךְ אֶל שׁוּרָה עֲצוּרָה
שֶׁזֶּה אַךְ נוֹלְדָה אֶל לֹבֶן דַּפָּיו