שירה היא ריפוי קבוצתי

שִׁירָה הִיא רִפּוּי קְבוּצָתִי שֶל אֵלֶּה
שֶׁאֵין לָהֶם בְּעֶצֶם לֹא רִפּוּי וְלֹא קְבוּצָה.
זֶה מַה שֶּׁנִּשְׁאַר לְאִישׁ חִלּוֹנִי מִן הַתְּפִלָּה
כְּשֶׁלָּחַץ אֱלֹהִים עַל הַגַּז וְהוֹדִיעַ:
"לֹא לַעֲלוֹת יוֹתֵר!"

הֵם מְרִיחִים זֶה אֶת זֶה כִּכְלָבִים,
כְּמוֹ הַהוֹמְלֶסִים בְּגַן-הָעַצְמָאוּת, כְּמוֹ נַרְקוֹמָנִים,
בְּלִי שׁוּם "עֲצוֹר, סִיסְמָה", כְּמוֹ רֵאוּמָטִיזְם אֶת בּוֹא הַגֶּשֶׁם,
כְּמוֹ הַפּוֹרֵץ אֶת הַכַּסֶּפֶת
שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹ אֵין כִּסּוּי.

הֵם יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר רוֹפֵף, אִם בִּכְלָל,
בֵּין הַבְּרַנְז'וֹת וְהַקְּלִיקוֹת הַקְּרוּיוֹת יַעֲנִי "קִרְיַת סֵפֶר"
וּבֵין הָרְגָעִים הַנְּדִירִים שֶבָּהֶם
מְדַבֵּר אֱלֹהִים מִן הַסְּנֶה.

הִיא עוֹבֶרֶת דִּירוֹת כְּמוֹ אָסִיר בִּטְחוֹנִי נִמְלָט,
לִפְעָמִים הִיא גָרָה
בַּמְּקוֹמוֹת הַפָּחוֹת מִתְקַבְּלִים עַל הַדַּעַת אַךְ לֹא עַל הַלֵּב
(הֲלֹא פְרַנְק,
הַבּוֹדְלֶר הַיְּהוּדִי הַמֻּפְלָא כְּבָר נִבָּא שֶׁהָעִיר תִּכָּבֵשׁ מִן הַגּ'וֹרָה),
עִם הַשְּׁלֶעפֶּערְס בַּשֶּׁלֶג בַּפַּרְק, עִם הַהֵם
הַנּוֹשְׁכִים אֶת לֵילָם מִבְּדִידוּת.

וַאֲנִי יוֹדֵעַ
שֶׁהֵם יוֹדְעִים
לְפִי פְּעִימַת הַכְּאֵב בַּקִּישְׁקֶעס,
לְפִי סֻלַּם-רִיכְטֶר-הַלֵּב שֶׁאַף פַּעַם אֵינוֹ מְשַׁקֵּר, מָתַי
הִיא אִתָּם, הִיא אִתָּם בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁאִמָּא יֶשְׁנָהּ
אִם אֲפִלּוּ אֵינֶנָּה,
בַּסִּינְקוֹפָּה שֶׁבָּהּ מְקַרְקֵף הַבָּרָק
אֶת עוֹרוֹ שֶׁל הַחֹשֶׁךְ
לְאוֹר.

שלושה שיכורים

יֵשׁ אֵי-שָׁם בְּבִקְעָה הַמֻּקֶּפֶת הָרִים
כְּפָר עָלוּב וְקָטָן, הַנִּדָּח בַּכְּפָרִים.
בְּשִׁגְרָה רְגוּעָה אִכָּרִים בּוֹ גָּרִים
וְלָהֶם שׁוּם דְּבָרִים מְרַתְּקִים לֹא קוֹרִים.

שָׁם בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ שְׁלֹשָׁה שִׁכּוֹרִים
יְשׁוּבִים עַל הַבָּר, לַבַּקְבּוּק מִתְמַכְּרִים.
הֵם שׁוֹתִים בְּלִי הַפְסֵק, צוֹחֲקִים וְשָׁרִים,
מְסַפְּרִים זֶה לַזֶּה סִפּוּרִים מוּזָרִים.

הַשִּׁכּוֹר הָרִאשׁוֹן אֶת סִפְלוֹ מְרוֹקֵן
וּמֵלִין: "הַכִּנִּים לִי בָּרֹאשׁ בָּנוּ קֵן.
וּבֵיצִים לְבָנוֹת מַטִּילוֹת בּוֹ גַּם כֵּן.
מְגָרֵד לִי כָּל-כָּךְ וַאֲנִי כֹּה מִסְכֵּן!"

צוֹחֲקִים הָרֵעִים לַשִּׁכּוֹר בַּפָּנִים
וְאֵלָיו בְּלָשׁוֹן מְגֻמְגֶּמֶת פּוֹנִים:
"יְדִידֵנוּ הַטּוֹב, אֵיךְ מָצָאתָ כִּנִּים
אִם קֵרֵחַ רֹאשְׁךָ מִשֵּׂעָר זֶה שָׁנִים?"

הַשִּׁכּוֹר הַשֵּׁנִי בְּתוֹרוֹ מִתְלוֹנֵן
וְעַל מַר גוֹרָלוֹ בְּאִנְפּוּף מְקוֹנֵן:
"נִשְׁבְּרוּ מִשְׁקָפַי. אֵיךְ כָּעֵת אֶסְתַּנֵּן
וּלְחַדְרֵי הַמִּטּוֹת שֶׁל נָשִׁים אֶתְבּוֹנֵן?"

לוֹעֲגִים יְדִידָיו: "מֶה שָׁתִיתָ, חָבֵר?
אֶת רֹאשְׁךָ, כַּנִּרְאֶה, הַשֵּׁכָר כְּבָר סִנְוֵר.
עַל אֵלּוּ֫ מִשְׁקָפַיִם אַתָּה מְבַרְבֵּר
אִם אַתָּה מִלֵּדָה עוֹד לְגַמְרֵי עִוֵּר?"

הַשִּׁכּוֹר הַשְּׁלִישִׁי, לְאַחַר שֶׁפִּהֵק,
בְּאַפּוֹ קְצָת חִטֵּט, הִשְׁתָּעֵל וְשִׁהֵק,
מְסַפֵּר בְּגָאוֹן תּוֹךְ שֶׁהוּא מְגַהֵק:
"וְאוֹתִי הַבַּמַּאי כְּשַׂחְקָן מְלַהֵק."

מִתְפַּקְּעִים מְרֵעָיו, אוֹחֲזִים בְּבִטְנָם.
"וּמַדּוּעַ, יָדִיד, תִּתְרַבְרֵב לְחִנָּם?
בִּפְנֵי מִי כִּשּׁוּרֶיךָ תַּפְגִּין? הַאֻמְנָם
קָם פִּתְאֹם תֵּאַטְרוֹן בִּכְפָרֵנוּ הַנָּם?"

לְלַהֵג וְלִשְׁתּוֹת עַד לִשְׁעַת הַסְּגִירָה
כָּךְ הִמְשִׁיכוּ כִּמְעַט עַד אָבְדַן הַכָּרָה.
אָז בְּצַעַד כּוֹשֵׁל וּבְחֹסֶר בְּרֵרָה
לְבֵיתָם הִשְׂתָּרְכוּ לְשֵׁנָה שִׁכּוֹרָה.

בְּכָל לַיְלָה בַּכְּפָר הַנִּדָּח בַּכְּפָרִים,
הַמֻּסְתָּר בְּבִקְעָה שֶׁבֵּינוֹת הֶהָרִים,
בְּתוֹךְ בֵּית הַמַּרְזֵחַ יוֹשְׁבִים שִׁכּוֹרִים,
זֶה אֶת זֶה מְבַדְּרִים בִּבְדוּתוֹת וּשְׁקָרִים.

ללא כותרת

לְפָנֵינוּ תוּגָה,
אַחֲרֵינוּ עֶרְגָּה,
וּבָאֶמְצַע – אֲנִי וְאַתְּ,
וְשַׁלְהֶבֶת הַנֵּר
לְהוּטָה לְפָאֵר
אֶת הָאֹשֶׁר אֲשֶׁר נִשְׂרַט.

מִיָּמִין – חֲרָטָה
וּמִשְּׁמֹאל – עֲלָטָה,
וּבָאֶמְצַע – אֲנִי וְאַתְּ.
וְטִפּוֹת שַׁעֲוָה
וְדִמְעוֹת אַהֲבָה –
אוֹתִיּוֹת שֶׁל תֵּבָה אַחַת.

מֵעָלֵינוּ – מָרוֹם,
מִתַּחְתֵּינוּ – תְּהוֹם,
וּבָאֶמְצַע – אֲנִי וְאַתְּ.
הַפַּרְפָּר הָעִקֵּשׁ –
הַגִּבּוֹר הַטִּפֵּשׁ, –
מִסְתָּעֵר עַל הָאֵשׁ
בְּלִי חַת.

ביאטריץ / הרוזנת דה דיא

Estat ai en greu cossirier / La Comtessa de Dia

עַצְבוּת מָרָה מְלֵאָה אֲנִי
עַל הָאַבִּיר שֶׁלִּי הָיָה
וְקוֹל זִכְרוֹן הַהֲוָיָה
שָׁב לְהַדְהֵד בֵּין הַזְּמַנִּים.
"קָר הוּא חֵיקֵךְ, רֵיקָה – מִטָּה"
הֵלִין; וְאָז בָּגַד, עָזַב.
הַחֹם רוֹדֵף אוֹתִי עַכְשָׁיו,
עוֹטָה פְּאֵר – אוֹ… לֹא עוֹטָה.

Estât ai en greu cossirier
per un cavallier qu'ai agut,
e vuoil sia totz temps saubut
cum ieu l'ai amat a sobrier;
ara vei qu'ieu sui trahida
car ieu non li donei m'amor
don ai estat en gran error
en lieig e quand sui vestida.

אִם לְהַבְטִיחַ לוֹ אוּכַל,
בִּנְגִיעַת עֵירֹם רַכָּה,
אֶת כָּל הָעֹנֶג, הַשְּׁקִיקָה,
כְּשֶׁבְּגוּפִי הוּא יְעֻרְסַל,
אֵלַי יוֹתֵר יִשְׁאַף, וַדַּאי,
מִשְּׁאֹף פְלוּרִ֫ישׁ אֶל בְּלַנְטְשַׁפְל֫וֹר:
אֶתֵּן לוֹ אֶת לִבִּי לִנְצֹר,
שִׂכְלִי, עֵינַי וְגַם חַיַּי.

Ben volria mon cavallier
tener un ser en mos bratz nut,
qu'el s'en tengra per ereubut
sol qu'a lui fezes cosseillier;
car plus m'en sui abellida
no fetz Floris de Blanchaflor:
ieu l'autrei mon cor e m'amor
mon sen, mos huoillis e ma vida.

חֲזֹר, יָחִיד מִבֵּין רֵעַי!
קָשֶׁה עָלַי לְהִתְאַפֵּק,
כָּל לַיְלָה כְּדֵי לְהִתְרָפֵּק
בְּךָ, עִם כָּל גַּעְגּוּעַי.
עֲלֵה וּבוֹא בִּי! לֹא כְּזָר,
אַךְ תַּחַת בַּעַל! וּבִלְבַד –
שֶׁלִּי תַּבְטִיחַ, וּמִיָּד,
כִּי תְּצַיֵּת בְּכָל דָּבָר.

Bels amics avinens e bos,
cora·us tenrai en mon poder?
e que jagues ab vos un ser
e qu'ie·us des un bais amoros;
sapchatz, gran talen n'auria
qu'ie·us tengues en luoc del marit,
ab so que m'aguessetz plevit
de far tot so qu qu'ieu volria.


הרוזנת דה דיא (Comtessa de Dia) היתה טרובדורית – משוררת ומלחינה – שחיה בפרובאנס (כיום דרום-מזרח צרפת) במאה ה-12. על-פי מסורת שהשתמרה בכתבי-יד, היתה אשתו של רוזן בשם גיליים דה פייטיאוש (פואטייה של ימינו), אך היתה מאוהבת במשורר ריימבאוט (אין לראות בזאת את נצחון האמנות על החומר, שכן, כפי הנראה, משורר זה היה יותר עשיר ומיוחס מבעלה). תהי אשר תהי, הרוזנת נחשבת לאשה הראשונה באירופה הנוצרית כולה שכתבה שירי-חולין. למותר לציין שאין שום קשר בינה לבין המשוררת הישראלית המודרנית הכותבת תחת השם "דיה".

פלוריש ("דמוי-פרח") ואהובתו בלנטשפלור ("פרח לבן") – דמויות מסיפור-הרפתקאות רומנטי ידוע מאד בימי-הביניים.

ללא כותרת

נִצְחִית הָאַהֲבָה, כָּל עוֹד נִמְשֶׁכֶת,
מִשֶּׁחָדְלָה – הֲרֵי הִיא רֶגַע קָט,
בּוֹ מְחוֹגַיִם שֶׁעוֹצְרִים מִלֶּכֶת,
נוֹתְצִים שָׁעוֹן שֶׁעוֹד פּוֹעֵם כַּדָּת.
מַבָּט נוֹעֵל הַשְּׁנַיִם בְּחִידָה,
בְּהֶרֶף עֵין הָרָע, כְּפֶסֶל כְּפוֹר.
יֵדַע אוֹרְפֵיאוּס, אֵשֶׁת לוֹט תֵּדַע:
אָסוּר אַף פַּעַם לְהַבִּיט אָחוֹר.

הַמַּנְגְּנוֹן נִקְרַע בְּקוֹל תְּרוּעָה,
גַּלְגָּלוֹנִים נָפוֹצוּ לְכָל צַד,
מִי – לְחַלֵּל אֶת קֵן הַקּוּקִיָּה,
וּמִי – לִפְרוֹעַ בְּרִצְפֵי הָעַד.
הָיָה, נִרְצָה, אוֹ שֶׁמָּא אַגָּדָה?
בִּמְקוֹם הַמַּנְגָּנוֹן פָּעוּר הַחוֹר.
יֵדַע אוֹרְפֵיאוּס, אֵשֶׁת לוֹט תֵּדַע:
לַנֶּצַח הֵם יַבִּיטוּ לְאָחוֹר.

דרושים

מַחֲזֶה בְּלִי שֵׁם מְחַפֵּשׂ בַּמַּאי
שֶׁיָּעִיף בּוֹ מַבָּט חָטוּף:
עִם אֶחָד בְּאַפְּרִיל וְאֶחָד בְּמַאי,
בְּרִית בֵּין בֵּית-קִלֵּל לְבֵין בֵּית-רַמַּאי,
מְחָאוֹת וְרֵיחַ-הַרְדּוּף.

מַחֲזֶה סְתוּם-לֵב מְבַקֵּשׁ צִנְתּוּר,
שֶׁיִּזְרֹם לְפָחוֹת טִפְטוּף:
עִם דְּקִירוֹת-סַכִּין וּפְלִיטוֹת-כַּדּוּר,
הִשָּׂרְדוּת כְּשֵׁם שֶׁל מוֹפַע-בִּדּוּר,
פִּגּוּעִים וְרֵיחַ-הַרְדּוּף.

מַחֲזֶה צוֹרֵחַ מַזְמִין קָהָל
לְשַׁמֵּשׁ לוֹ כְּשַׂק-אִגְרוּף:
עִם הַרְבֵּה גוֹרָל וּמְעַט מַזָּל,
עַל כָּל יוֹם שֶׁל דְּבָשׁ עֲשָׂרָה בָּצָל,
אַכְזָבוֹת וְרֵיחַ-הַרְדּוּף.

מַחֲזֶה בְּלִי סוֹף זָקוּק לְסִיּוּם
כְּמוֹ שֶׁנֶּפֶשׁ זְקוּקָה לְגוּף:
שֶׁיֵּרֵד מָסָךְ, הַקָּהָל יָקוּם
וְיֵצֵא הַחוּצָה – וְשָׁם אֵין כְּלוּם
חוּץ מֵרֵיחַ קַל שֶׁל הַרְדּוּף,
חוּץ מֵרֵיחַ קַל שֶׁל הַרְדּוּף.

איש וים

הַלַּיְלָה קַר, הָרוּחַ זָר, לְקוֹל תִּפּוּף שִׁנַּיִם
עוֹמֵד לוֹ אִיש בִּקְצֵה הַחוֹל, מַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לַמַּיִם.
גוֹאֶה הַשֵּׁפֶל וּמֵשִׁיב מִדָּה תַּחַת מִדָּה –
כִּי אֵין תַּשְׁלִיךְ שֶׁיְּסַיֵּם אֶת זוֹ הָעֲמִידָה.
כִּי כָּל אַרְמוֹן שֶׁיִּקָּבֵר לְבֶטַח יִתְגַּלֶּה,
כִּי כָּל אָדָם זוֹרֵם לַיָּם אַךְ זֶה לֹא מִתְמַלֵּא.

וְנֶפֶשׁ יָם אִישׁ לֹא יֵדַע, אַךְ יְנַסֶּה תָּמִיד,
מֵשִׂים עַצְמוֹ דַּיַּג סוֹדוֹת, וְאֶת לִבּוֹ – דּוּגִית,
מַמְתִּין לְחֶסֶד מִמְצוּלוֹת בָּן חֶסֶד לֹא צָמַח,
עוֹרֵךְ חַכָּה, נָכוֹן לָדוּג כָּל לֶחֶם שֶׁנִּשְׁלַח.

וּמַה זֶּה מְשַׁנֶּה לָאִישׁ, אוֹ לִרְבָבוֹת כְּמוֹתוֹ,
אִם הוּא הִשְׁתַּקְּפוּתוֹ שֶׁל יָם, אוֹ יָם – הִשְׁתַּקְּפוּתוֹ.

קץ המדבר

"בואו להקשיב לסיפור המעשה על גוּמה וליבייה,
כי זהו סיפור על חיים ואהבה עלי ים"

ז'ורז'י אמאדו

מָאַסְתִּי בְּמִלּוֹת הַמִּדְבָּר.
בִּרְצוֹנִי לָשִׁיר, כְּמוֹ גוּמָה –
שִׁירַת הַיָּם.

אַךְ הַיָּם זָר לִי.
וְשִׁירָתוֹ, עֲמוּסַת הַתְּנוּדוֹת,
שָׂפָה שְׁנִיָּה וּמְגֻמְגֶּמֶת
בְּפִי.

אֲנִי רוֹצֶה לִכְתּוֹב סְעָרָה,
אַךְ הַמִּלִּים הוֹפְכוֹת צִיָּה,
וְכָל שֶׁיּוֹצֵא לִי
לְבַסּוֹף: "שָׁקַט הַיָּם,
חָשַׁךְ הַחוֹף".

בשורות התום / ויליאם בלייק

Auguries of Innocence ( William Blake )

לִרְאוֹת גַּן-עֵדֶן בְּפֶרַח קָט
וּבְגַרְגֵּר חוֹל – תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ,
לֶאֱחוֹז בָּאֵינְסוֹף בְּכַף הַיָּד
וּבַנֶּצַח כֻּלּוֹ – בְּשָׁעָה.

אֲדֹם-חָזֶה בַּכְּלוּב– מַרְעִים
אֶת מַלְאֲכֵי הָרְקִיעִים.
יוֹנִים בַּשֺּׁבַךְ הוֹמִיּוֹת
מְטַלְטְלוֹת שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.
כֶּלֶב מֻרְעָב בְּפִתְחֲךָ
הוּא אוֹת לְקֵץ הַמַּמְלָכָה,
וְסוּס מֻצְלָף בְּיַד אָדָם
לֹא יְכֻפַּר אֶלָּא בְּדָם.
צִוְחַת אַרְנֶבֶת בִּמְנוּסָה
תִּקְרַע מִמּוֹחֲךָ פִּסָּה.
כְּשֶׁעֶפְרוֹנִי שׁוֹבֵר כָּנָף
חָדֵל מִזִּמְרָתוֹ שָׂרָף.
תִּגְרַת תַּרְנְגֹלֵי-זִירָה
עַל הַחַמָּה תַּפִּיל מוֹרָא.
כְּשֶׁמֵּילִילִים זְאֵב וְשַׁחַל
עוֹלָה עוֹד נֶפֶשׁ מִבּוֹר-שַׁחַת.
הַצְּבִי שֶׁנָּע וָנָד חָפְשִׁי
יָבִיא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשִׁי.
שֶׂה שֶׁנִּשְׁחָט מָדוֹן מַשְׁכִּין
אֲבָל סוֹלֵחַ לַסַּכִּין.
עֲטַלֵּפֵי הַלֵּיל חוֹמְקִים
מִתּוֹךְ מוֹחוֹת מְפַקְפְּקִים.
קְרִיאַת תִּנְשֶׁמֶת תְּסַפֵּר
אֶת חֶרְדָּתוֹ שֶׁל לֵב כּוֹפֵר.
אִם בְּחוֹחִית שָׁלַחְתָּ יָד
יִבְזוּךָ אֲנָשִׁים לָעַד,
וְאִם בְּשׁוֹר עוֹרַרְתָּ זַעַם
לֹא תֹאהַבְךָ אִשָּׁה אַף פַּעַם.
יַלְדּוֹן סוֹרֵר שֶׁצָּד יַבְחוּשׁ
רֻגְזוֹ שֶׁל עַכָּבִישׁ יָחוּשׁ.
לְחִפּוּשִׁית אִם תִּתְאַנֶּה
סֻכָּה בַּגֵּיהִנּוֹם תִּבְנֶה.
הַזַּחַל בֵּין עֲלֵי הַשִּׂיחַ
עַל יִסּוּרֵי אִמְּךָ מֵשִׂיחַ.
אַל תַּהֲרוֹג פַּרְפָּר אוֹ עָשׁ
כִּי יוֹם הַדִּין אֵלֵינוּ חָשׁ.
הַמְּאַמֵּן סוּסוֹ לַקְּרָב
אֱלֵי גַּן-עֵדֶן לֹא יִקְרַב.
חָתוּל אוֹ כֶּלֶב דַּל בָּשָׂר,
הַאֲכִילֵם – וְלֹא תֶּחְסַר.
יַתּוּשׁ קֵיצִי – מֵאַיִן בָּא
כָּל רַעֲלוֹ? מִן הַדִּבָּה.
אַרְסוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ מֵאַיִן?
מִזֵּעָתָם שֶׁל צָרֵי-עַיִן.
דְּקִירַת עֻקְצָן שֶׁל הַדְּבוֹרִים
אֵינָהּ אֶלָּא קִנְאַת סוֹפְרִים.
גְּלִימַת נָסִיךְ, בְּלוֹאֵי קַבְּצָן
הֵם עֹבֶשׁ עַל כִּיסֵי קַמְּצָן.
אֱמֶת שֶׁבְּזָדוֹן דִּבַּרְתָּ
שִׁקְרִית מִשֶּׁקֶר שֶׁשִּׁקַּרְתָּ.
כָּל אֵלֶּה – צִדְקָתָם לָעַד:
לְגִיל וָחִיל אֱנוֹשׁ יוּלַּד;
כְּשֶׁזֹּאת נֵדַע, בּוֹטְחִים נִצְעַד
בְּעוֹלָמֵנוּ הַמְּיוּעָד.
כִּשְׁתִי וָעֵרֶב – חִיל וָגִיל,
לַנֶּפֶשׁ הַנִּצְחִית – מְעִיל.
מִתַּחַת כָּל טִרְדָּה וְחִיל
נוֹצֵץ מִשְׁיוֹ שֶׁל חוּט הַגִּיל.
תִּינוֹק אֵינוֹ רַק חִתּוּלִים
בְּמֶרְחָבֵינוּ הַגְּדוֹלִים;
זְרוֹעוֹת נוֹלְדוּ, חֻשְּׁלוּ כֵּלִים,
אִכָּר יָבִין זֹאת – וְיַשְׁלִים.
דִּמְעָה בְּעַיִן מְנַצְנֶצֶת
הוֹפֶכֶת לְתִינוֹק בַּנֶּצַח;
עַלְמוֹת הַחֵן אָז יִתְפְּסוּהוּ,
אֶל חֵיק הָעֹנֶג יָשִׁיבוּהוּ.
כָּל שְׁאָגָה שֶׁמְּהַדְהֶדֶת
מַכָּה גַּלִּים עַל חוֹף גַּן-עֵדֶן.
עוֹלָל בּוֹכֶה תַּחַת פַּרְגּוֹל
רוֹשֵׁם "נָקָם!" עַל קִיר הַשְּׁאוֹל.
כְּסוּתוֹ שֶׁל רָשׁ תִּקְרַע קְרָעִים
בְּכָל שִׁבְעַת הָרְקִיעִים.
חַיָּל חָמוּשׁ לַמִּלְחָמָה
מַרְאֶהוּ מְשַׁתֵּק חַמָּה.
פְּרוּטַת עָנִי – עֶרְכָּהּ כַּבִּיר
מֵעֵרֶךְ כָּל אוֹצְרוֹת אוֹפִיר.
פְּרוּטַת עָמֵל שֶׁנִּגְזְלָה
תִּקְנֶה אֶת הַמַּלְכוּת כֻּלָּהּ,
וְגַם אִם לֹא, תִּמְכֹּר וַדַּאי
אֶת נַחְלָתוֹ שֶׁל הַכִּילַי.
הַבָּז לֶאֱמוּנַת הַטָּף –
יָבוּזוּ לוֹ בִּרְבוֹת שְׁנוֹתָיו.
הַמְּלַמֵּד יַלְדּוֹ סָפֵק
מִבּוֹר קִבְרוֹ לֹא יִתְחַמֵּק.
הַמְּכַבֵּד יַלְדוּת וְתֹם
יִגְבַּר עַל אֵשׁ הַגֵּיהִנּוֹם.
בִּינַת יָשִׁישׁ, מִשְׂחַק הַטָּף –
פִּרְחֵי אָבִיב הֵם וּפְרִי-סְתָיו.
מַקְשָׁן – גַּאֲוָתוֹ בְּפִיו,
אַךְ לֹא יֵדַע מַה לְּהַשִּׁיב.אִם לַסַּפְקָן תְּשׁוּבוֹת תַּרְבֶּה
אֶת אוֹר הַדַּעַת תְּכַבֶּה.
הָעַז בָּרְעָלִים נִגָּר
מִזֵּר דַּפְנָה שֶׁלַּקֵּיסָר.
לֹא קָם לָאֱנוֹשׁוּת שָׂטָן
כִּבְרַק שִׁרְיוֹן פְּלָדָה אֵיתָן.
לְעֵת תֻּזְהַב הַמַּחְרֵשָׁה
גַּם הַקִּנְאָה תַּרְכִּין רֹאשָׁהּ.
צִרְצוּר צְרָצַר, חִידוֹת סְתוּמוֹת
הֵם לַסָּפֵק תְּשׁוּבוֹת הוֹלְמוֹת.
מְעוֹף הַנֵּץ, זְחִילַת הַחֶרֶק
יַצְהִילוּ פְּנֵי חָכְמָה חִגֶּרֶת.
לָעַד יִהְיֶה עִוֵּר הַמִּין:
לִשְׁתֵּי עֵינָיו לֹא יַאֲמִין.
חַמָּה וּלְבָנָה יִלְקוּ
אִם רֶגַע קַל יְפַקְפְּקוּ.
מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה תַּרְבֶּה חֵילְךָ
אַךְ לֹא אִם הַתְּשׁוּקָה – בְּךָ.
הַמְּהַמְּרִים וְהַזּוֹנוֹת
חוֹרְצִים גוֹרָל שֶׁל מְדִינוֹת.
קְרִיאוֹת זוֹנָה בָּרְחוֹבוֹת
תַּכְרִיךְ לְאַנְגְּלִיָה טוֹוֹות;
הַמַּרְוִיחִים, הַמַּפְסִידִים
לְנֹכַח אֲרוֹנָהּ רוֹקְדִים.
כָּל יוֹם, כָּל לֵיל נוֹלָד אֱנוֹשׁ
וּמְנַת חֶלְקוֹ – עֱנוּת וָרוֹשׁ.
כָּל לֵיל, כָּל יוֹם אֱנוֹשׁ נוֹלָד
וְשִׂמְחָתוֹ תִּנּוֹן לָעַד.
זֶה לְצַהֲלָה יוּלַּד
וְרֵעוֹ – לְאֹפֶל-עַד.
בְּכַחַש נְשָׂרֵךְ דַּרְכֵּנוּ
אִם לֹא נִרְאֶה בִּשְׁתֵּי עֵינֵינוּ
שֶׁנּוֹלְדוּ בַּשְּׁחוֹר לָמוּת בַּשְּׁחוֹר
בְּנוּם הַנֶּפֶשׁ בְּחֵיק הָאוֹר.
הָאֵל נִגְלֶה, הָאֵל הוּא אוֹר
לַנְּפָשׁוֹת שׁוֹכְנוֹת הַשְּׁחוֹר,
אַךְ מִי שֶׁאוֹר הוּא נַחְלָתוֹ
בִּדְמוּת אָדָם יִרְאֶה אוֹתוֹ.

To see a world in a grain of sand
And a heaven in a wild flower,
Hold infinity in the palm of your hand
And eternity in an hour.

A robin redbreast in a cage
Puts all heaven in a rage.
A dove-house filled with doves and pigeons
Shudders hell through all its regions.
A dog starved at his master's gate
Predicts the ruin of the state.
A horse misused upon the road
Calls to heaven for human blood.
Each outcry of the hunted hare
A fibre from the brain does tear.
A skylark wounded in the wing,
A cherubim does cease to sing.
The game-cock clipped and armed for fight
Does the rising sun affright.
Every wolf's and lion's howl
Raises from hell a human soul.
The wild deer wandering here and there
Keeps the human soul from care.
The lamb misused breeds public strife,
And yet forgives the butcher's knife.
The bat that flits at close of eve
Has left the brain that won't believe.
The owl that calls upon the night
Speaks the unbeliever's fright.
He who shall hurt the little wren
Shall never be beloved by men.
He who the ox to wrath has moved
Shall never be by woman loved.
The wanton boy that kills the fly
Shall feel the spider's enmity.
He who torments the chafer's sprite
Weaves a bower in endless night.
The caterpillar on the leaf
Repeats to thee thy mother's grief.
Kill not the moth nor butterfly,
For the Last Judgment draweth nigh.
He who shall train the horse to war
Shall never pass the polar bar.
The beggar's dog and widow's cat,
Feed them, and thou wilt grow fat.
The gnat that sings his summer's song
Poison gets from Slander's tongue.
The poison of the snake and newt
Is the sweat of Envy's foot.
The poison of the honey-bee
Is the artist's jealousy.
The prince's robes and beggar's rags
Are toadstools on the miser's bags.
A truth that's told with bad intent
Beats all the lies you can invent.
It is right it should be so:
Man was made for joy and woe;
And when this we rightly know
Through the world we safely go.
Joy and woe are woven fine,
A clothing for the soul divine.
Under every grief and pine
Runs a joy with silken twine.
The babe is more than swaddling bands,
Throughout all these human lands;
Tools were made and born were hands,
Every farmer understands.
Every tear from every eye
Becomes a babe in eternity;
This is caught by females bright
And returned to its own delight.
The bleat, the bark, bellow, and roar
Are waves that beat on heaven's shore.
The babe that weeps the rod beneath
Writes Revenge! in realms of death.
The beggar's rags fluttering in air
Does to rags the heavens tear.
The soldier armed with sword and gun
Palsied strikes the summer's sun.
The poor man's farthing is worth more
Than all the gold on Afric's shore.
One mite wrung from the labourer's hands
Shall buy and sell the miser's lands,
Or if protected from on high
Does that whole nation sell and buy.
He who mocks the infant's faith
Shall be mocked in age and death.
He who shall teach the child to doubt
The rotting grave shall ne'er get out.
He who respects the infant's faith
Triumphs over hell and death.
The child's toys and the old man's reasons
Are the fruits of the two seasons.
The questioner who sits so sly
Shall never know how to reply.
He who replies to words of doubt
Doth put the light of knowledge out.
The strongest poison ever known
Came from Caesar's laurel crown.
Nought can deform the human race
Like to the armour's iron brace.
When gold and gems adorn the plough
To peaceful arts shall Envy bow.
A riddle or the cricket's cry
Is to doubt a fit reply.
The emmet's inch and eagle's mile
Make lame philosophy to smile.
He who doubts from what he sees
Will ne'er believe, do what you please.
If the sun and moon should doubt,
They'd immediately go out.
To be in a passion you good may do,
But no good if a passion is in you.
The whore and gambler, by the state
Licensed, build that nation's fate.
The harlot's cry from street to street
Shall weave old England's winding sheet.
The winner's shout, the loser's curse,
Dance before dead England's hearse.
Every night and every morn
Some to misery are born.
Every morn and every night
Some are born to sweet delight.
Some are born to sweet delight,
Some are born to endless night.
We are led to believe a lie
When we see not through the eye
Which was born in a night to perish in a night,
When the soul slept in beams of light.
God appears, and God is light
To those poor souls who dwell in night,
But does a human form display
To those who dwell in realms of day.

הדרך לקיריבטי

אֲנִי רוֹצֶה לָשׁוּט לְקִירִיבָּטִי.
רַק כִּי מָשַׁךְ קִצּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם
אוֹתִי אֵלָיו, עַל אַף שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי
דָּבָר עָלָיו. וְהִנֵּה, אֶל הַיָּם

אֲנִי יוֹצֵא, חָמוּשׁ, בְּשֶׁקֶט שֶׁקֶט
מִצְּלִיל שֶׁל מְשׁוֹטִים, שָׁחֹר-שָׁחֹר –
הָרוּחַ לֹא נוֹשֶׁבֶת, לֹא נוֹשֶׁקֶת
אֶת מִפְרָשַׂי וְאֶת שְׂפָתַי. הַכְּפוֹר

נָסוֹג אַף הוּא, אַךְ אָז חוֹזֵר כִּפְלַיִם
הַמַּיִם – מְעַרְבֹּלֶת שֶׁל מִלִּים
אֲשֶׁר אֵינָן עוֹזְבוֹת אֶת הַשְּׂפָתַיִם
רַק מֵטֵאוֹרִים (בְּעוֹדָם נוֹפְלִים)

לֹא מַפְסִיקִים לַחְתֹּךְ אֶת הָרָקִיעַ
הֲגַם אֲנִי אַחְלֹק אִתָּם גּוֹרָל
אֶל יַעֲדִי לָעַד לֹא לְהַגִּיעַ
לִבְעֹר בָּאֵשׁ. חָלָל בְּתוֹךְ חָלָל—

שְׁכוּחַ אֵל. כְּמוֹ גִּבּוֹרִים מִקֶּדֶם
רוֹדְפֵי הַחֲלוֹמוֹת (אוּלַי לְשָּׁוְא)
לֹא תְּהִלָּה וְלֹא חַיֵּי גַּן עֵדֶן
לֹא בְּמָצוֹד אַחַר גִּזַּת זָהָב—

רַק אֲרָצוֹת שֶׁבְּאוֹקְיָנוֹס-שֶׁקֶט
אַלְפֵי אִיִּים בִּקְּשׁוּ הֵם לְחַפֵּשׂ
בְּתוֹךְ רַפְסוֹדוֹת עֲשׂוּיוֹת מֵעֵץ
אַחַר חִפּוּשׂ נַפְשִׁי גַּם כֵּן חוֹשֶׁקֶת—

לְשֵׁם חִפּוּשׁ עַצְמוֹ לָעַד אֵין קֵץ.