מחזמר בחרוזים עם זמרים וקריינים לתיאטרון בובות וצלליות
המשתתפים:
סוֹפֵרמהיר – קריין
קוֹרְטָא – שומרת ראש המלכה, ענקית
חייל ממשמר ארמון שבא
עַדִנְתָּא – רֵעָת המלכה
מלכת שבא
כוהנת עשתורת
בַּתְבֶּטֶן – קְדֵשָׁה, רקדנית בטן במקדש עשתורת
רְחַביָה – מלח עברי שניטש בשבא
מָהֲרַּאט – שר צבא שבא
בַּרָמְבָּר – שגריר זוּז בשבא
נערות המלכה
צלליות המון עם, מחוללות במקדש, צבאות שבא ועוד.
פרולוג
[קריין – סוֹפֵרמָהִיר – עומד לפני המסך מניף ידו לקהל, מתעטש, גורף את חטמו, או כל כיוצא בזה – משחק תנועות עם הקהל – לבסוף מקריא ממגילה.]
סוֹפֵרמָהִיר
מַעֲשֶׂה אַגָּדָה עַל מַסָּע וּמַלְכָּה
וּפְלָאִים אֲחָדִים בְּשׁוּטָהּ לְדַרְכָּהּ,
וְהַכֹּל לְהוֹסִיף, לְפָרֵש וּלְבָאֵר
לְדִבְרֵי הַכְּתוּבִים, תּוֹסֶפְתָּא וְיוֹתֵר.
אִם רַק קְצָת נִסָּחֵף – חֵי אוּרִים וְתֻמִּים –
זֶה טִבְעוֹ שֶׁל סִפּוּר שֶעָבַר בַּיָּמִים.
וְנִכְתַּב דֶרֶךְ כְּלָל בְּמִשְׁקָל וְחָרוּז,
עִם גְּלִישָׁה פֹּה וָשָׁם לְטוֹבַת הָעֱזוּז.
כְּשֶׁנָּהַגְנוּ אֵי כָּאן בִּמְעַט מְשׁוּבָה,
נָא סִלְחוּ – הִתְכַּוַּנּוּ תָמִיד לְטוֹבָה.
כֵּן הִשְׁלַכְתִּי לַיָּם הָאַחֲרוֹן אִישׁ עֵצָה,
"הִשָּׁמֵר בִּשְׂפָתְךָ מִדִּבְרֵי מְלִיצָה
וּמִשְׂחַק הַלָּשׁוֹן, עָל גְּבוֹהָה מַטְּרָתוֹ,
לֹא יָבִין הַצּוֹפֶה, מַה תְּהֵא אַחֲרִיתוֹ?"
כֻּלְּכֶם מַשְׂכִּילִים. הוּא – יִקַּח אוֹתִי אֹפֶל –
אִילַן יוּחֲסִין לוֹ מִימוֹת אֲחִיתֹפֶל.
עַד-תֹּם, אֶכְתֹּב תֹּם, בְּלִי-מְתֹם לְתֻמִּי,
כִּי הַכְּלָל לִי, לִכְלֹל כָּל-בְּכָל, וּבִשְׁמִי.
רַבּוֹתַי הַמְּקַצְּרִים, לוּ אֶהִי כְּקוֹצֵר,
לְמִלּוּי הֶאָסָם בְּרֹב בָּר, אֵין עוֹצֵר,
טְלוּ זְמַנְּכֶם, מְתִינוּת, כָּךְ דִּבְרֵי אַגָּדָה,
כִּי מַתְּנַת סַבְלָנוּת מִיסוֹדֵי מַסָּדָהּ.
שְׁבוּ, הָנִיחוּ לַכֹּל וּמִזְגוּ כּוֹס יֵינְכֶם.
[מוזג לעצמו ומניף לקהל]
לְחַיִּים!
נוּ??
חִיַּכְתֶּם?
אֲנִי עַבְדְּכֶם!
[מוחא כף כסימן לפתיחת המסך, יין נשפך עליו והוא מקפץ נבוך, מבקש בתנועות את סליחת הקהל.]
מערכה ראשונה
תמונה א
[מסך נפתח.
מימין הבמה מבוא ארמון מלכת שבא, בחזיתו 2 עמודים גדולים. באמצע כיכר העיר עם רחבה. דגל משולש שחור עם פס זהב, משמאל רחבת מקדש ופסל עשתורת תומכת בשדיה.
החלק האחורי מצויר על בד המאפשר שימוש בצלליות.
תרועת חצוצרות.
סוֹפֵרמהיר לצד העמודים – בתוך דבריו נכנסת המלכה (שחורת עור, גוון אתיופי), מלווה בשומרת ראש ענקית, אל בין העמודים. על המסך האחורי עולות צלליות ההמון.]
סוֹפֵרמהיר
הִיא הֵבִיאָה בְּרָכָה וְעֶזְרָה לַחַלָּשׁ
גַּם בָּטְחָה בְּכֹחָהּ כִּי יָדְעָה לֲחַלֹשׁ,
יְבוּלִים נִכְפְּלוּ, הָאוֹצָר כְּבָר שֻׁלַּשׁ,
כָּךְ פָּטְרָה מִמִּסִּים אִמָּהוֹת לְשָׁלוֹשׁ.
עֵת יוֹרָה חֵץ מִקֶּשֶׁת כְּמוֹתָהּ כְּנִמְרֹד,
בְּמִכְרוֹת הַזָהָב אַף אָסִיר לֹא הֻלְקָה.
אִם תִּרְכַּב בָּרְחוֹבוֹת עַל סוּסָהּ הַבָּרֹד,
לָהּ יָרִיעוּ כֻּלָּם:
קול המון
"תְּבֹרְכִי, הוֹד מַלְכָּה!
סוֹפֵרמהיר
[מנסה להתקרב אל המלכה ונעצר על ידי שומרת ראשה, הוא מתלונן אל הקהל.]
קוֹרְטָא האָמָה קוֹמַת אַרְבַּע אַמָּה,
אָנֹכִי רַק סוֹפֵר… הִיא אֵינָהּ נָמוֹשָׁה
קוֹרְטָא
אֶל קִרְבַת הַמַּלְכָּה בִּלְעָדִית הַגִּישָׁה.
גַּם הֶסְדֵּר של פגִּישָׁה מְדִינִית רְגִישָׁה.
סוֹפֵרמהיר
לוּ יְהִי… אֵין עוֹקֵף אֶת הָהָר-הָאִשָּׁה
הַשּׁוֹמֶרֶת רֹאשָׁהּ. רֵאָיוֹן? יֵשׁ תִּקְוָה.
קוֹרְטָא
[מתעלמת ממנו]
אַהֲבָה מְרִיעִים בְּצֵאתָהּ וּבְשׁוּבָהּ,
רְבָבָה בְּהִמְנוֹן מְיֻחָד עַל טוּבָהּ.
[צלליות – תהלוכה, פרשים, חיילות, דגלים, המון עם, משמאל תאורה מיוחדת על המקדש
וצלליות של כוהנות רוקדות למקצב ההמנון.
שירת המנון למלכה.]
המון
הִיא שֶׁלָּנוּ קֶסֶם אֶרֶץ,
יֹפִי, שֵׂכֶל, אֲהַבְנוּהָ.
אֱלִילֵינוּ תְּנוּ בָּהּ מֶרֶץ
אֶבֶן חֵן כִּתְרָהּ צָנוּעַ.
יָד דּוֹרֶכֶת חֵץ בַּקֶּשֶׁת
לְהָגֵן עַל עַם וָעֵרֶךְ
לְהַפִּיל אוֹיֵב בָּרֶשֶׁת
מַלְכָּתֵנוּ צוּר וָדֶרֶךְ.
סַהַר, תְּנֵנָה אוֹר בָּרֶקֶת
סוּר הַנֶּגֶף – תַּעְתּוּעַ,
שֶׁמֶש, הוֹד מַלְכוּת יוֹצֶקֶת
דֶּגֶל שְׁבָא לָהּ נֵס יָנוּעַ.
[חייל ממשמר הארמון מדבר אל עַדִנְתָּא רֵעַת המלכה בצד הבמה.]
חייל
עַדִנְתָּא… רַק…,
יֶשְׁנָהּ מְצוּקָה בְּעִנְיָן הַמַּלְכָּה,
רֹב זְמַנָּהּ עֲסוּקָה, וְהֵיכָן הַתְּשׁוּקָה?
כֵּן, אוֹתָהּ אוֹהֲבִים כָּל כֻּלָּם.
רַק אִמְרוּ:
[פונה אל הקהל]
וְכִי זוֹ אַהֲבָה?
מַה תַּחְלֹם לְבַדָּה בַּמִּטָּה הָרֵיקָה
וְאֵין גֶּבֶר חוֹבְקָהּ בְּעֵירֹם לְנַשְּׁקָהּ?
נְסִיךְ פּוּנְת מִתְחַנֵּן וְרוֹמֵז שַׂר צָבָא,
מַה יָתוֹם וְחָלוּל בַּעֲלִיל מִשְׁכָּבָהּ.
עַדִנְתָּא
כְּהֻנַּת הַנָּשִׁים וְרוֹפְאָהּ הָאִישִׁי
וַעֲדַת-עָל מִנּוּ בַּנּוֹשֵׂא הָרִגְשִׁי,
בָּחֲנוּ תַּקְדִּימִים וְהִצִּיעוּ שִׂיחוֹת,
שׁוּב בִּקְשׁוּ אֲשֵׁמִים, הֶעֱלוּ נִשְׁכָּחוֹת.
הִנֵה הַכֹּהֶנֶת…
מלכת שבא
[בכעס לכוהנת שהופיעה לידה בצד הבמה השני]
…הַבַּיְתָה, אָחוֹת,
זֶה אֵינוֹ אִיוּם רֵיק,
עוֹד אֶנְקֹט הֲדָחוֹת.
צְאוּ מִזֶּה! וּמִיָּד! כִּי אֵינֶנִּי זְקוּקָה,
אֵין לִי זְמַן לְגַפֵּף כָּאן זָכָר כְּטַפִּיל.
אֲטַפֵּל בְּעַצְמִי אִם אֶהֱיֶה בִּמְצוּקָה,
וַעֲדָה לְגוּפִי? הִסְתַּלְּקוּ!
זֶה מַשְׁפִּיל.
[שומרת הראש והכוהנת מסתלקים לצדדים שונים.
עדִנְתָּא מתקרבת למלכה בהיסוס קל.]
המלכה
בְּפַשְׁטוּת.. רַק…
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת, נוֹשֵׂא הָאִישׁוּת
לִפְעָמִים לִי קוֹסֵם וְגוֹרֵם הִתְרַגְּשׁוּת.
אַךְ מַמָּשׁ נִשּׂוּאִין, כָּךְ נִרְאֶה לִי, זוֹ שְׁטוּת.
עַדִנְתָּא
שְׁטֻיּוֹת? אַךְ רְאִי –
יֵשׁ בְּרֹב סִפְרֵי שְׁבָא,
מִנְהֲגֵי הַגְּבָרִים בְּשִׁירֵי אַהֲבָה,
בְּדִיחוּת דַּעַת, חָכְמָה…
לָמָּה כָּךְ לְהַסֵּס?
המלכה
אֵלֶּה כָּאן?
שֶׁאֶפְשֹׁט וְאֹמַר: "הִכָּנֵס"!
עַדִנְתָּא
וְאוּלַי יִמָּצֵא אִישׁ רָגִישׁ, גֶּבֶר כֵּן…
המלכה
[בהיסוס, כמו לעצמה]
…רַק לְמַעַן אוֹרִישׁ,
רַק לְמַעַן הַבֵּן.
[החייל בצד המקדש, בצד הנגדי של הבמה, הכוהנת ניגשת אליו.]
חייל
כָּל עִסְקֵי מְלָכִים שִׂיג שִׂיחָה לֶהָמוֹן –
וּבִשְׁבָא פִּלְפְּלִים חֲרִיפִים עַד מְאֹד.
כוהנת עשתורת
בַּת עֶשְׂרִים וְעוֹד שֵׁש וְרַחְמָהּ שִׁמָּמוֹן,
לוּ הָיָה לָהּ אֵי-מִי חִישׁ יֻדְלַף כָּאן הַסּוֹד.
חייל
כָּל שְׁבָא נָח אוֹ שְׁבָא נָע, מִזְדַּמֵּן וְנוֹדֵד,
עַל מַלְכָּה שֶׁכָּזוֹ לָאֵלִים כְּבָר הוֹדָה,
אַךְ בִּדְבַר הַיּוֹרֵשׁ הָעֵדָה קוֹל וָהֵד,
גַּם אַחֲרוֹן מְשָׁרְתֵי הֶחָצֵר כְּבָר יֵדַּע.
[קולות אחדים ביחד]
בְּלִי יֵצֶר, אַף בֵּית הַמַּלְכוּת אֵין לוֹ נֵצֶר.
כוהנת עשתורת
אֵיךְ? בְּגִיל שֶׁאֶפְשָׁר וּמוּתָר, כָּרָגִיל
בַּצּוּרָה הַנּוֹחָה
אוֹ תְנוּחָה שֶׁל תַּרְגִּיל,
הַמַּלְכָּה, אֵיךְ תֵּלֵד יוֹרֵשׁ עֶצֶר?
[כוהנת עשתורת מפנה את תשומת הלב אל המקדש שם מחוללת בַּתְבֶּטֶן,
רקדנית בטן כמעט עירומה לקול נגינת חלילים מתואמת עם צלליות מחוללות.]
בְּמִקְדַּשׁ הָעַשְׁתֹּרֶת בַּתְבֶּטֶן – קְדֵשָׁה
תְּחוֹלֵל בְּעֵירֹם לְבַלְבֵּל שֵׁד מוּסָר
עַל נִקְבֵי הֶחָלִיל, מְיַלֶּדֶת קְשִׁישָׁה
שֶׁיָּלְדָה לְעַצְמָהּ – בְּלִי כָּל נֶזֶק – תְּרֵיסָר.
[צלליות מציבי זקפת אבן (פאלוס).
ריקוד הבטן נמשך ואז מוסיפה]
בְּטִקְסֵי מִסְתּוֹרִין בְּחַגֵּי הַקְּדוּשָׁה
לָהּ הֻצְּבוּ זִקְפּוֹת אֶבֶן בֵּין עֵמֶק לְהָר,
כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם לְאִשָּׁה נִרְעָשָׁה
אִם פָּסַק שֶׁכֶב-רֶכֶב, מִקְרִית…… אוֹ מֻצְהָר.
[מסך איטי
המחול נמשך כשהמסך מכסה לאט את הארמון אח"כ מכסה גם את המקדש]
תמונה ב'
[נוף הררי פסטורלי. המלכה לבושה בבגדי ציד עם קשת וצללית סוס לצידה.
נגינה נשמעת ושירת יחיד מרוחקת, קול רְחַביָה וּכְלִי פריטה, המהום ללא מילים.
המלכה מקשיבה לשירה; לידה קורטא שומרת הראש.]
המלכה
הַקְשִׁיבִי קוֹרְטָא אֵיך הָאִישׁ מְזַמֵּר,
כָּל מַסָּע יִסּוּרָיו בְּשִׁירוֹ יִתְמַרְמֵר
לִבִּי לוֹ לַשָּׁר וְנִכְמָר לְאִשְׁתּוֹ,
מִי עוֹזֵב אֲהוּבָה וְנֵכָר שָׂם בֵּיתוֹ?
קוֹרְטָא
[עונה בקול נמוך]
סַפָּן? פֹּה בֶּהָרִים?
עַל מִסְלָע אֶלְגָּבִישׁ,
סַחַף, פְּלִיט אֳנִיָּה שֶׁנִּזְנַח.
מַזָּל בִּישׁ.
[רְחַביָה, מלח עברי שנשאר תקוע בשבא, גבר מזוקן, נאה, לבוש בגדי מלח,
שר בצד שני של הבמה משיר השירים "שחורה אני ונאווה" ומלווה בנבל.]
רְחַביָה
"שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם;
כְּאָהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה.
אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ;
…..שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת-הַכְּרָמִים—
כַּרְמִי שֶׁלִּי, לֹא נָטָרְתִּי.
הַגִּידָה לִּי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי…."
[המלכה מצטרפת למנגינה, שרה שורה אחרונה יחד עמו]
המלכה
[שרה]
הַגִּידָה לִּי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי….
[פותחת בשינוי נעימה.
הליווי מתגוון בהדרגה, עדיין בעיקר כְּלֵי פריטה]
(רומנסה)
רָחוֹק מֵהַיָּם, נְתִיבָה כָּאן יוֹרֶדֶת,
עַל נַחַל מַכְסִיף אִישׁ מֵעֵבֶר שׁוֹלֵחַ
שִׁירַת גַּעְגּוּעַ עִם פֶּלֶג קוֹלֵחַ
לְאֵשֶׁת סַפָּן וּלְאֶרֶץ מוֹלֶדֶת.
הַנֵּבֶל רוֹטֵט מְלַוֶּה כִּדְבַר נֶדֶר,
כְּשִׁיר דְּלִי לַבּוֹר הַקָּרוֹב אֶל הַשַּׁעַר,
עַל רֵיחַ הַלֶּחֶם בַּבַּיִת כְּנַעַר
עֵת שָׁב לוֹ בָּעֶרֶב רוֹעֶה עִם הָעֵדֶר.
[תוך כדי שירה היא מתקרבת למרכז הבמה; קוֹרְטָא נשארת בצד.]
תַּרְשִׁישָׁה הִפְלִיג. עַל סִפּוּן לְכָל רוּחַ,
אוֹפִיר הַמֻּזְהֶבֶת, בִּשְׁבָא אַבְנֵי עֵרֶךְ
וְלָמָּה נוֹתַר כָּאן? מַדּוּעַ הַדֶּרֶךְ
הוֹדֶפֶת בְּלִי נוּחַ כְּגֵץ מִמַּפּוּחַ.
מָתְקָה לוֹ כְּיַיִן, אוֹהֶבֶת? אִם אַיִן?
הוּא שָׁר וְעוֹרֵג לָעַלְמָה, לָהּ שׁוֹלֵחַ
אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים, בְּקוֹלוֹ הַקּוֹדֵחַ,
דּוֹמֶה כִּי מוּלוֹ הִיא יוֹשֶׁבֶת עֲדַיִן.
[רְחַביָה מקשיב לשירתה
מזהה את המלכה ועונה. לאט הם מתקרבים זה לזו תוך שירתו.]
רְחַביָה֫
[אל הקהל, ממשיך את השיר]
עַל גֶּבַע בַּסֵּתֶר מַלְכָּה שָׁם נִרְגֶּשֶׁת,
לְקּוֹל שִׁירַת אָהַב מֵיתָר בָּהּ מָתוּחַ,
עַל לֶחִי בְּרַק נֵטֶף שֶׁל דֶּמַע מָלוּחַ,
נוֹפְלוֹת מִיָּדֶיהָ מוֹשְׁכוֹת וְגַם קֶשֶׁת.
שְׂפָתִי לֹא מוּבֶנֶת אוּלָם לְאָזְנֶיהָ
כְּזֶבַח אֵלִים בְּיוֹם קֹדֶשׁ, הַטֹּהַר
מַסְעִיר חֲלָצֶיהָ כַּיַּיִן, כְּזֹהַר-
יָאִיר. מֶתֶק דְּבַשׁ מְלַהֵט יְרֵכֶיהָ.
המלכה
[אל רחביה]
אַל תִּירָא הַמַּלָּח הָרָחוֹק מִסְּפִינָה,
מֵהַיָּם וְגַלָּיו, אַךְ שִׁירִי לוֹ עָנָה
אֶת שִׁירְךָ לֹא אָבִין. מִי "שְׁחוֹרָה וְנָאוָה"?
מִי נְעִים הַזְּמִירוֹת?
מִי הִלְחִין אַהֲבָה?
רְחַביָה
[בתחילה לעצמו ואחר אליה]
בְּצַו מַלְכוּתָהּ יֵשׁ דְּבַר תֹּקֶף בָּטוּחַ.
כֵּן, כְּבוֹד מַלְכוּתָהּ, אֵין סְפִינָה, פֹּה רַק הֵלֶךְ.
זֶה שִׁיר הַשִּׁירִים לִשְׁלֹמֹה, שֶׁהוּא מֶלֶךְ
בְּדַעַת, בְּזֶמֶר, לוֹ אֶלֶף… – אִישׁ רוּחַ.
המלכה
בּוֹא עִמִי הַסַּפָּן הַנּוֹדֵד, אִישׁ עִבְרִי,
כִּי הִכַּנִי שִׁירְךָ מִשְׁאָלוֹת וְסָפֵק,
הֲתוֹאִיל? כְּדֵי לִרְשֹׁם שִׁיר-שִּׁירִים כְּצֳרִי
וְלִדְאֹג לַתַּרְגּוּם, שֶׁיִּהְיֶה מְסַפֵּק.
רְחַביָה
אָבוֹא. בִּי גְּבִרְתִּי, יַעַזְרֵנִי הָאֵל
שִׁיר שִׁירָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה לְתַרְגֵּם וּלְהַלֵּל.
[שניהם מתרחקים.
מסך]
תמונה ג'
[בארמון שבא
רחביה, המלכה, נערות המלכה, צלליות מנגנים]
סופרמהיר
[מן הצד]
הַמַּלָּח – אִישׁ מַשְׂכִּיל, קְצָת כּוֹתֵב לַמְּגֵרָה
הִתְעַמֵּק וְטָרַח בַּלֵּילוֹת לְאוֹר נֵר.
כָּל שִׁירֵי הַכְּלוּלוֹת שְׂפַת "הָאָרֶץ" זִמֵּר,
אַךְ מִשְׁלַב הַלָּשׁוֹן בִּשְׁבָאִית הֲדוּרָה.
"יִשָּׁקֵנִי" פָּתַח,
רַק הֵחֵל הוּא לָשִׁיר,
מְרַנֵּן לְפָנֶיהָ "שְׁחוֹרָה וְנָאוָה"
המלכה
וְהַאִם הַבָּנוֹת שֶׁתַּכִּיר
שְׁחוּמוֹת עוֹר בְּעִירְךָ –
אֹו אוּלַי בַּסְּבִיבָה?
רְחַביָה
[מפזם]
הַפָּסוּק, "שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ,
כְּאֹהֶל קֵדָר, יְרִיעוֹת שֶׁל שְׁלֹמֹה."
המלכה
הֵן. יָדַעְתִּי מֵאֶמֶשׁ
כִּי שָׁם יִמָּצֵא לִי הַגֶּבֶר עִמּוֹ…
לוּ אֶרְאֶה בַּנְּעִימִים וְיִיטַב טַעֲמוֹ.
[שירת נערות המלכה (קנון)
תוך כדי משחק בזריקת מניפות עם סרטים או כדורים]
נערות המלכה
עוֹד הִמְשִׁיךְ בִּזְמִירוֹת עַד חֲצוֹת // מְלַוֶּה מַנְגִּינוֹת בְּנִבְלוֹ,
אֶת "שְׁחוֹרָה וְנָאוָה" הִיא לָמְדָה // בְּעִבְרִית, בְּעַל-פֶּה כָּל כֻּלּוֹ.
חֵן קוֹלָהּ בְּהַרְבֵּה גַּאֲוָה // שָׁר מָסֹרֶת סִלְסוּל טְעָמִים,
אֲבָרֶיהָ נָעִים בִּמְּשׁוּבָה // לַהַט-חֵן וּפִתּוּי מַנְעַמִּים.
הַזַּמָּר-הַסַּפָּן הִתְבּוֹנֵן // הִתְפַּעֵל וְלָגַם מִכּוֹסוֹ
וּבְקֹשִׁי נֵעוֹר מִקִּסְמָהּ // לְשֵּׁנָה – לְבַדּוֹ בְּעַרְשׂוֹ.
[צוחקות ויוצאות
רחביה יוצא
המלכה נשארת, נכנסת רֵעת המלכה עַדִנְתָּא]
המלכה
נִתְרַגְּשָׁתי, גּופִי הַנָּשִׁי מְהוּמָה,
כְּכִנּוֹר לְקַשְׁתּוֹ בִּי נֵעוֹרָה נִימָה,
הַסַּפָּן… לוֹ אִשְׁתּוֹ- נַחֲלָתוֹ וּבֵיתוֹ
לֹא אֶגַּע.
רְחַביָה – חֵי אֵלִים – לֹא אִישִׁי.
זֶהוּ "שִׁיר הַשִּׁירִים" בִּי מַרְעִיד חֲרִישִׁי.
ובְעֵת שֶׁשָּׁמַעְתִּי… הַגֶּבֶר שְׁלֹמֹה,
הַמּוֹלֵךְ וְכוֹתֵב וְאוֹהֵב כְּאֶחָד,
קְצָת… עָלָה בִּרְצוֹני שָׁם לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ,
רַק אֵינֶני יוֹדַעַת, זֶה לֹא מְכֻבָּד
לָבוֹא לְבַקֵּר בְּלִי הֶסְדֵּר בִּכְתָב יָד.
לְקַבֵּל הַזְמָנָה?
מִתְחַשֵּׁק לִי – מִיָּד!
עַדִנְתָּא
בִּי גְּבִרְתִּי,
הִתְחַכְּמִי – חֲבִיבָה כְּנַפְשִׁי.
לְמַלְכָּה אֲמִתִּית הַמֻּחְזֶקֶת תַּמָּה,
אֶפְשָׁרִי לְשַׂחֵק בַּסִּגְנוֹן הַחָפְשִׁי.
זֶה הָאִישׁ אִם בְּאֶלֶף אָהַב וְעָגַב, לְהַנִּיחַ כְּדַאי, לֹא יִנְהַג כְּחָגָב,
אִם גְּדֻלָּה בּוֹ כְּגֶבֶר וְלָךְ אִישׁ רָצוּי יְחַזֵּר אַחֲרַיִךְ בְּאֹפֶן מָצוּי.
חֶמְדָּתִי, לוּ חִידַת נְעוּרַיִךְ יִפְתֹּר,
אִם יָעִיר טַעַם חֵךְ וְחֵיקֵךְ יֵהָנֶה,
רַק הַפְשִׁילִי בִּגְדֵּךְ וּפִרְמִי לוֹ כַּפְתּוֹר,
לְפוֹתֵר הַחִידוֹת יֵשׁ תָּמִיד מַעֲנֶה."
[מָהֲרַּאט שר הצבא נכנס ומיד אחריו גם קוֹרְטָא]
מָהֲרַּאט
יִסָּלַח לִי גְּבִרְתִּי בְּבוֹאִי סוֹף אַשְׁמֹרֶת,
עַתָּה זֶה, רָכַבְתִּי לָשׁוּב מִבִּקֹּרֶת.
המלכה
דַּבֵּר מָהֲרַּאט שֶׁמַּרְאֶיךָ נִסְעַר.
מָהֲרַּאט
הוֹ גְּבִרְתִּי, עַל הַגְּבוּל הַמַּצָּב מְעֻרְעָר.
המלכה
מְעֻרְעָר? הֵן דִּוּוּחַ הַבֹּקֶר נִשְׁמַע כֹּה תָּמִים.
מָהֲרַּאט
מֶלֶך זוּז – הוּא בְּצֹמֶת דַּרְכֵי הַבְּשָׂמִים.
המלכה
מִי? צוֹצִי? הַקָּטָן? הַתֶחְסַר לוֹ מֵינֶקֶת?
עַדִנְתָּא
אוּלַי נַדְנֵדָה שֶׁקִּבֵּל קְצָת חוֹרֶקֶת.
מָהֲרַּאט
תִּסְלַח מַלְכָּתִי, דִּבְרֵי שַׁחַץ מָסַר,
צַוִּי וְאָרוּץ לְהַצְלִיף בּוֹ תְּרֵיסָר.
אוֹמֵר הוּא כִּי כְּבוֹד-הַגְּבִירָה לוֹ נֶחְשֶׁקֶת
לִהְיוֹת מַלְכָּת זוּז, כִּי תָּבוֹאִי בְּשֶׁקֶט.
פַּתְשֶׁגֶן עָרַךְ, שַׁגְרִירוֹ בַּרָמְבָּר
יִמְסֹר אֶת הַנֻּסָּח, הַיֶּתֶר יֻסְבַּר.
עַדִנְתָּא
[מעירה כמו לעצמה]
שׁוֹטֶה, נַעַר פֶּתִי חוֹלֵם לוֹ בְּזוּז
סוֹטֶה אַנְטִי-אֶתִי, בָּשֵׁל לְאִשְׁפּוּז.
מָהֲרַּאט
[ממשיך]
אִם אַיִן, רוֹכְבֵי הַגְּמַלִּים מֵאַחֲרָיו
יַעַצְרוּ מֹר שְׁבָאִי וּלְבוֹנָה מֵעֲרָב.
אִיּוּם, גַּם עַל חֶבֶל מִכְרוֹת הַמִּזְרָח
פָּשְׁטוּ זָמְזוּמִים, הַצָּבָא נֶעֱרַךְ.
[המלכה מוחאת כף נכנס החייל]
המלכה
יוּבָא לְפָנַי הַשַּׁגְרִיר בַּרָמְבָּר.
החייל
בַּפֶּתַח עוֹמֵד הֶחָצוּף הַמְּדֻבָּר.
המלכה
הַכְנִיסֶנוּ
עַדִנְתָּא
וּדְאַג לְאִוְרוּר מְתֻגְבָּר
[נכנס בַּרָמְבָּר, גוץ, לבן, שמן, עם חרב ענקית הנגררת על הארץ מאחוריו.
לבוש קצרים ורגליו צבועות. הנוכחים אוחזים בחוטמיהם.
רחביה נכנס אחריו בלא לעורר תשומת לב מיוחדת.]
בַּרָמְבָּר
אֶתְכַּבֵּד וְאֶמְסֹר אֶת מִכְתָּב אֲדוֹנִי
נְחוּצָה לוֹ מַלְכָּה בְּבִירַת זוּז, הִיא הָם
כָּאן יִקַּח, וְעַל-פִּי הוֹרְאוֹתָי, כִּי אֲנִי
נְצִיגוֹ וְדוֹדוֹ שֶׁל צוֹצִי בִּמְתֹאָם.
[פותח מגילה וקורא ממנה]
מִצּוֹצִי, מֶלֶך זוּז וְזָמְזוּם, נְסִיךְ הָם.
תִּשְׁמְעוּ בָּאַרְמוֹן שָׁם, אוּלַי גַּם הָעָם.
מְשַׁעֲמֵם לִי גְּבֶרֶת שְׁבָא,
גָּמָל צָרִיךְ לֹו נָאקָה
אֶתְמוֹל עָלְתָה לִי תַּאֲוָה
וְלֹא נָחוּץ עוֹד הַנְמָקָה
כָּל בְּנֵי-דוֹדִי בְּצִפִּיָּה
לִרְדֹּף אַחֲרַיִךְ בַּמִּטּוֹת
וְנַעֲרֹךְ פֹּה נִשְׁפִּיָּה
בַּחֹשֶׁךְ תַּ'בְּגָדִים נִפְשֹׁט
עָשִׂיתִי כְּבָר אַמְבַּטְיַת חוֹל
עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה סִפּוּר
הֶרְאוּ לִי גַּם מֵיצָג כָּחֹל
וְזֶה נִרְאֶה לִי דֵּי בָּרוּר
כִּי אִם תַּחְלִיטִי לֹא לָבוֹא
נִסְגֹּר אֶת דֶרֶךְ הַבְּשָׂמִים
מִכְרוֹת זָהָב וְאַבְנֵי שְׁבוֹ
נַפְעִיל זוּזִים עִם זָמְזוּמִים
צוֹצִי הֶחְלִיט שֶׁאַתְּ תִּרְצִי
צוֹצִי רוֹצֶה
חָתוּם: צוֹצִי
עַדִנְתָּא
חָצוּף
מָהֲרַּאט
אִידְיוֹט, חַרְצוּף
קוֹרְטָא
נִתְעָב, שְׁטֻיּוֹת, צִפְצוּף
עַדִנְתָּא
קִצּוּר: בְּדָיוֹת מִמְּסֹאָב פַּרְצוּף
החייל
קִרְצוּף כְּלָיוֹת בַּסְּתָו פִּי תַּחַת עִם אִגְרוּף
יָצוּף עַגְבָנִיּוֹת תּוֹתָב נְצוּר רִצּוּף
[כולם מביטים בו בתימהון.
החייל מושך בכתפיו.]
זֶה… חֲרוּזִים… לֹא?
עַדִנְתָּא
[נדה בראשה ומסובבת את הגב אליו.]
הֵן בְּזוּז לַגְּבָרִים אֵין אִשָׁה. כָּל תוֹשָׁב
מִין זָכָר, מְרַדֵּף וְחוֹטֵף לְמִשְׁכָּב.
שֶׁכָּל זוּז וְזַמְזוּם אַנַּס מִין סִדְרָתִי,
הִלְכָתִי שֵׁם אִמּוֹ, לְהָדָ"ם שֵם הָאָב.
המלכה
רַבּוֹתַי הֵרָגְעוּ, מִשְּׁטֻיּוֹת מִי נִדְהַם?
לֹא אָזוּז כָּל תְּזוּזָה אֶל זוּזֶיהָ שֶׁל הָם
[היא פונה אל בַּרָמְבָּר בתקיפות]
לֵךְ, אֱמֹר לְצוֹצִי כִּי יָצִיץ בְּצִיצָיו
וְיִמְצֹץ בְּמִצְמוּץ מִפִּטְמוֹת גְּחוֹן הַצָּב,
בַּאֲשֶׁר לְצִיצַי, יִתְכַּבֵּד וְיָרִים
אֶת הַצִּיץ בֵּין רַגְלָיו לִכְלִי מַיִם קָרִים,
אִם יַמְשִׁיךְ לְצַיֵּץ וְלִזְמֹם עַל גְּבוּלִי
יִקָּצֵץ הָאָמוּר עִם תְּבוּאַת יְבוּלִי.
בַּרָמְבָּר
[בזעף]
עוֹד נִרְאֶה גְּבֶרֶת שְׁבָא מֶה יַחְרֹץ הַגּוֹרָל
נִתְרָאֶה לִתְשׁוּבָה כְּשֶׁיִּפֹּל הַמּוֹרָל
קוֹרְטָא
[מאיימת עליו]
צֵא בַּחוּץ! – זְנַב פַּרְעוֹשׁ
או מָחוּץ וְרָצוּץ אֶת שִׁנֶּיךָ אֶכְתֹּשׁ.
[בַּרָמְבָּר בורח ממנה עד שמתחמק החוצה
קורטא משמיעה את שיר נשות החיל משבא שתצאנה להגן על הגבול]
קוֹרְטָא
[במקצב שיר פרשים]
(שיר רוכבות שבא)
אִישׁ לֹא רָאָה רוֹכְבוֹת כִּצְבָא הַחֵן מִשְּׁבָא
קוֹלְעוֹת צַלַּחַת וּקְדֵרָה יָשָׁר לַבּוּל
טָסוֹת כַּחֵץ, עָטוֹת כַּנֵּץ בְּגַאֲוָה
הִסְתַּעֲרוּת חַדָּה כְּמַחַט אֶל הַגְּבוּל
אִישׁ לֹא רָאָה מְעוֹפְפוֹת כָּזֶה חָזֶה
לוֹטְשׁוֹת צִפֹּרֶן לִצְבִיטָה וְזֶה כּוֹאֵב
בְּרֹב עֱזוּז, קִזּוּז עַכּוּז לְזוּז נִבְזֶה
שֶׁזָּז מַהֵר, גְּמַלּוֹ דּוֹהֵר.. וְאֵין אוֹיֵב.
פָּנִים כֵּהוֹת וְתַלְתַּלִּים, מִצְעָד עוֹבֵר
לַנִּצָּחוֹן, וּלְהֵנִיק אֶת יַלְדָּתָהּ
חִיּוּךְ מַבְהִיק כַּדַּר וְרֵיחַ מוֹר גוֹבֵר
כְּשֶׁהִיא פּוֹקֶדֶת: גֶּבֶר, הָלְאָה – לַמִּטָּה.
[מוחאים כף, במיוחד הנשים
רְחַביָה קם, עד כה ישב בפינה]
רְחַביָה
הַגְּבִירָה, נוֹשֵׂאת כֶּתֶר אָבוֹת שֶׁבִּשְׁבָא
זָר אֲנִי לַפִּקּוּד וּמִנְהָל הַצָּבָא
אַךְ הָיִיתִי עוֹבֵר אֳנִיּוֹת וְעַמִּים
וְאֶפְשָׁר – עֲצָתִי תִּסְתַּבֵּר לִפְעָמִים.
עַל גְּבוּלוֹ שֶׁל צוֹצִי, גַּם אֱדוֹם וּמִדְיָן
וּשְׁלֹמֹה – עֲלֵיהֶם מְצַוֶּה וְדַיָּן
אִם גְּבִרְתִּי תְּבַקֵּשׁ, הָם תְּהִי בְּמָצוֹר
מֶלֶךְ בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכוּת-שְׁבָא יִנְצֹר
בְּנָקֵל. גַּם חָשׁוּב לִשְׁלֹמֹה – יְצֻיַּן
כִּי אוֹרְחוֹת הַבְּשָׂמִים פֹּה יוּבְאוּ בַּמִּנְיָן.
המלכה
אָכֵן רְאוּיָה הָעֵצָה, מְצֻיָּן,
אִם אֶסַּע, נִדַּבֵּר בֶּאֱדוֹם וּמִדְיָן.
רְחַביָה
בִּרְשׁוּתְכֶם, רַק אֵלֵךְ לְחַדְרִי וְאֶפְרֹשׁ
תָּכְנִיּוֹת וּפְקֻדּוֹת בְּצִנְעָה יֵשׁ לַחְרֹשׁ.
המלכה
רְחַבְיָה, הַפְּקֻדּוֹת נְתוּנוֹת מִשֶּׁכְּבָר
דְבָר מוֹעֶצֶת הַחַיִל תֻּרְגַּל וּמְחֻוָּר.
אוֹת נִתָּן, וּמִיָּד הַצָּבָא לִדְגָלָיו,
עִם שַׁחַר יוֹצֵא עֹז הַטּוּר הָרִאשׁוֹן
מְצֻיָּד וְעָרוּךְ בָּא, שְׁלַב נָע אֶל שָׁלָב,
מַה נוֹתַר עוֹד… נִשְׁקֹל בְּלֶכְתֵּנוּ לִישֹׁן.
[חלק מהמסך נסגר, על חלק קטן צללית המלכה המתפשטת והולכת לישון, לבסוף נסגר גם חלק זה. מסך]
סוף מערכה ראשונה.