לְחַ֫יִּים! לְחַ֫יִּים! תָּקִיא לַנַּעֲלַיִם!
רוֹקֵן בִּשְׁלוּק אֶת הַקַּנְקָן, תִּירַק אֶת הַמִּזְמוֹר,
כִּי אִם יֵשׁ ווֹדְקָה בַּזָּקָן, אֲזַי יֵיטִיב לִבְעֹר!
לִבְעֹר!
בְּאוֹר!
הַחֹשֶׁךְ נְגָרֵשׁ!
אִם מְעֻשָּׁן כְּבָר הַזָּקָן, אָז גַּם לִבֵּנוּ אֵשׁ.
כְּשֶׁנֹּחַ קְשִׁישָׁא הִתְנַדְנֵד, מִן הַתֵּבָה לַחוּץ
רָאָה – טָבַע הַחוּץ וּמֵת, וְנַעֲשָׂה לָחוּץ
אַךְ לֹא אָבַד, לָמֹד לָמַד, וְיֶקֶב חִיש יִסֵּד,
זִכְרוֹן-עָבָר טִבַּע בַּכַּד, וְשָׁב לְהִתְנַדְנֵד.
לְחַ֫יִּים! לְחַ֫יִּים! אֶת אֶבֶן הָרֵחַיִם,
פְּרֹק בְּשִׂמְחָה מִצַּוָּארְךָ. רָצוּי, מִן הַחַלּוֹן,
כִּי מִי שֶׁשָּׁם עוֹבֵר אוֹ שָׁב, עוֹד לֹא שָׁתָה הֲמוֹן.
גַּאלּוֹן!
קָלוֹן!
הוּא לֹא שֻׁתָּף לַסּוֹד!
אִם לֹא נוֹגֵס הוּא בַּפַּרְדֵּס – מַגִּיעַ לוֹ לִמְעֹד!
וּפַעַם לוֹט, שָׁתוּי קַלּוֹת, חָשַׁב אוֹ לֹא חָשַׁב,
הוֹרִיד הַלּוֹט, מֵעַל כַּלּוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ בְּנוֹתָיו.
גִּנּוּי נָאוֹת, בְּכָל הָרָמוֹת, זֶה מַעֲשֶׂה נִתְעָב –
אַךְ שְׁתֵּי אֻמּוֹת מִכָּךְ קָמוֹת, עַמּוֹן וְגַם מוֹאָב.
לְחַ֫יִּים! לְחַ֫יִּים! חַיִּים רַק פַּעֲמַיִם!
תִּשְׁבֹּר בַּקְבּוּק, תַּצִּית זִקּוּק, תַּרְאֶה שֶׁאַתָּה כָּאן!
אִם לֹא יִצְלַח, מִיָּד תֻּשְׁלַךְ לַפַּח, כְּמוֹ הַקַּנְקָן!
קַנְקָן!
רוֹקַן!
נִזְרַק כְּמוֹ קְלִפּוֹת!
אִם נִצְטָרֵךְ אוֹתְךָ שׁוּב כָּאן, נָקִים אוֹתְךָ לִרְקֹד!
מִן הַכְּתוּבִים עֵצָה אָבִיא. יֵדַע כָּל בַּעַל לֵב
שֶׁל אֶבֶן, כִּי הֶכְרַח טִבְעִי אוֹתוֹ הַשְׁקוֹת הֵיטֵב.
אִם לֹא, חֲבָל – וּכְמוֹ נָבָל, תָּקִיץ כְּדֵי לְגַלּוֹת
כִּי רֵיק בֵּיתְךָ, וְאִשְׁתְּךָ – חָזְרָה אֶל הַכַּלּוֹת.
לְחַ֫יִּים! לְחַ֫יִּים! אֲנִי לֹא מֵת עֲדַיִן!
מֵי הַחַיִּים, זוֹרְמִים-נָעִים, מִלֵּב עַד קְצֵה הָאַף!
חוֹלְפִים-רָצִים וּמְאִיצִים כְּדֵי קֶצֶב מְטֹרָף!
הָרַף!
הוּנַף!
מָתַי תִּפֹּל אַתָּה?
אִם כְּבָר לוֹהֵב בְּךָ הַלֵּב, אָז הַלְאָה חֲרָטָה!
