מָה רָצִיתִי לִגְרוֹף אֶת עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת,
וְאַחַר-כָּךְ אוֹתָם לֶאֱסוֹף אֶל הַסַּל
כְּדֵי לִתְלוֹת עַל הָעֵץ הָעֵירֹם כְּמַתֶּכֶת
שֶׁבָּרוּחַ נִרְעָד כְּמֻטָּל בְּעַרְסָל.
אַךְ תְּרוּמַת אֵיבָרִים הַחְלָמָה לֹא תַבְטִיחַ,
לֹא תָפִיחַ חַיִּים בַּקְּלִפָּה הַגַּסָּה.
רַק מַצַּע פְּרִי רָקוּב יֵאָרֵג כְּשָׁטִיחַ,
וְיָפִיץ צַחֲנָה מְתוּקָה שֶׁל גְּסִיסָה.
שֶׁלֶד גֶּזַע וּבַד עוֹד נִצָּב שָׁם, שְׁוֵה נֶפֶשׁ,
בִּזְקִיפוּת אֲדִישָׁה אֶל מוּל גֶּשֶׁם וְקוֹר,
הוּא חָשׂוּף לָרוּחוֹת וְטוֹבֵעַ בְּרֶפֶשׁ,
וְאוֹתוֹ הַסּוּפוֹת מְאַיְּמוֹת לַעֲקֹר.
רַק לִבִּי לְבַדּוֹ נֶאֱנָק וְדוֹמֵעַ
עַל מוֹתוֹ שֶׁל הָעֵץ עֵת הַחֹרֶף סָבִיב,
אַךְ בִּינָה קַמָּאִית בּוֹ טְמוּנָה: הוּא – קָמֵעַ,
הַמַּבְטִיחַ תְּחִיָּה וְלִבְלוּב בָּאָבִיב.
