מֵרֹב זִקְנָה בּוֹ הִתְנַוֵּן הַכֹּל:
דָּהוּ עֵינָיו וְהִתְכַּהָה הַקּוֹל,
נָפַל חֲזֵהוּ, שֻׁרְבְּבָה הַבֶּטֶן,
לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים נָשְׁרוּ שִׁנָּיו
וְהִתְקַמְּטוּ וְהִצְטַמְּקוּ פָּנָיו,
בְּחֹם קֵיצִי גּוּפוֹ אָחוּז בְּרֶטֶט.
כָּפוּף כְּוָו, הוּא חַי וְנָע וָנָד.
רַק חוּשׁ אֶחָד עֲדַיִן לֹא בָּגַד,
אֲפִלּוּ הִתְחַזֵּק בּוֹ – חוּשׁ הָרֵיחַ:
מֵרִיח דָּם לִפְנֵי שֶׁהוּא נִשְׁפָּךְ
בְּכָל מָקוֹם, וְלוּ הוּא הַנִּדָּח
שֶׁבָּעוֹלָם, אִם זוֹמְמִים בּוֹ רֶצַח.
שָׁם הוּא מוֹפִיעַ חֶרֶשׁ בַּלֵּילוֹת,
הוּא מִתְגַּנֵּב לְסוֹד הָעֲלוּמוֹת –
קָשִׁישׁ כָּחוּשׁ בִּלְתִּי נִרְאֶה לָעַיִן.
מַשְׁמִיעַ לַחַשׁ כְּרִשְׁרוּשׁ חָלָשׁ,
כְּמוֹ אִוְשָׁה אוֹ רַחַשׁ הַנָּחָשׁ,
מַשְׁמִיעַ שְׁמוֹ: אֲנִי אָבִיךָ קַיִן.
מָתוֹק מִדְּבָשׁ הָרֶגַע הַגָּדוֹל
כְּשֶׁאָדָם מֵעֵז לִבְזוֹת הַכֹּל:
אָסוּר הָאֵל, הַפַּחַד וְהַסֵּבֶל…
בְּרֶגַע זֶה אַתָּה הוֹרֵס תֵּבֵל,
בְּרֶגַע זֶה – אָדָם שָׁוֶה לָאֵל,
וְדַם אָחִיךָ –הוּא רַק הֶבֶל…
הֶבֶל…
הֶבֶל…
