אֵינִי הֶרְגֵּל,
אֲנִי תְּמוּנָה חוֹלֶפֶת,
וְלֹא דְּיוֹקָן הַמִּתְנוֹסֵס עַל קִיר
בַּנּוֹחִיּוּת הַחֲמִימָה וְהָעוֹטֶפֶת
שֶׁל בַּיִת מְסֻדָּר בְּתוֹךְ הָעִיר.
אֲנִי קְלַסְתֵּר
בְּלִי בַּד וּבְלִי מִסְגֶּרֶת.
לֹא תְּקַשֵּׁט בִּי אֶת דָּפְנוֹת לִבְּךָ,
לֹא תְּמַסְמֵר אוֹתִי, צְדוּדִית שְׁקוּפָה עוֹבֶרֶת,
לַכֹּתֶל הַבָּטוּחַ שֶׁל גֵּוְךָ.
אֲנִי צְלָלִית,
עָשָׁן בֵּין שְׁתֵּי יָדֶיךָ,
וְאֶתְפּוֹגֵג בָּעֲרָפֶל כְּאֵד,
אֶזְרֹם וְאֶתְמוֹסֵס כְּשֶׁלֶג בֵּין רַגְלֶיךָ
וְעִם הַיָּם בְּשֶׁקֶט אֶתְלַכֵּד.
וּכְשֶׁפִּתְאֹם
תָּחוּשׁ צְמַרְמֹרֶת, רַחַף
מַרְטִיט גּוּפְךָ לְהֶרֶף וְנָמוֹג,
תֵּדַע – נִכְנַעְתִּי לַכְּמִיהָה, דְּקִירָה שֶׁל דַּחַף
וְשׁוּב אוֹתִיר רַק זִכָּרוֹן עָנֹג.
