הָיִיתִי רוֹצֶה יוֹם אֶחָד בְּשָׁנָה
לִפְתֹּחַ אַלְבּוֹם וְלִבְהוֹת בַּתְּמוּנָה
שֶׁל יַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר.
לוֹמַר לְעַצְמִי בְּסִפּוּק: "יֵשׁ תְּחוּשָׁה
שֶׁקִּבַּלְתִּי אָזְנַיִם (אוֹ אַף) בִּירוּשָׁה
מִיַּעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר".
לְסַפֵּר אֶת קִצּוּר-תּוֹלְדוֹתָיו לְבִתִּי
וְלָחוּשׁ שֶׁסִּפַּרְתִּי סִפּוּר אֲמִתִּי
עַל יַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר.
אֲבָל אֵין לִי תְמוּנָה אוֹ קִצּוּר-תּוֹלָדוֹת
וּבְעֶצֶם, כִּמְעַט לֹא נוֹתְרוּ לִי עֻבְדּוֹת
עַל יַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר.
הַמֵּידָע שֶׁאָסַפְתִּי עָלָיו לֹא יַסְפִּיק
לְהָבִין אִם הָיָה "בֵּינוֹנִי" אוֹ "צַדִּיק" –
יַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר.
הוּא הָיָה דֵּי בְּסֵדֶר, אֲנִי מַאֲמִין,
כִּי עֻבְדָּה שֶׁיָּצָאתִי לוֹ יֹפִי שֶׁל נִין,
לְיַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר.
אַךְ שְׁנַת אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים
סִכְּמָה בִּמְהִירוּת אֶת חַיָּיו הַקְּצָרִים
שֶׁל יַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר.
לְאַבָּא שֶׁל סַבָּא אֵין יָד וְאֵין שֵׁם.
בַּזֹּאת אַף אֶחָד, יַלְדָּתִי, לֹא אָשֵׁם.
הָיוּ לֹא אַחַת, אֶלָּא כַּמָּה שׁוֹאוֹת.
אַךְ יֵשׁ לָעוֹלָם מַעֲרֶכֶת-שָׁעוֹת,
וְאִם נְדַבֵּר עַל כֻּלָּן, יִשָּׁאֵר
פָּחוֹת מִדַּי זְמַן לְמִקְצוֹעַ אַחֵר.
לָכֵן לֹא נוֹתַר לִי אֶלָּא לְשַׂחֵק:
אֶקַּח דַּף נְיָר וְאַשְׁאִיר אוֹתוֹ רֵיק.
אַחֲזִיק בְּיָדִי וְאֹמַר:
זוֹ תְמוּנָה
שְׁחוֹרָה-לְבָנָה, בְּעִקָּר לְבָנָה,
שֶׁל אִישׁ חִנָּנִי וְחַיְכָן וְעָנָו –
רוֹאִים אֵיךְ פָּנַי
מַזְכִּירוֹת אֶת פָּנָיו
שֶׁל יַעֲקֹב בֶּן יוֹנָה מוֹהֲלִיבֶר?
