הָאִישׁ הָלַךְ, אַךְ אֶת צִלּוֹ הִשְׁאִיר
דָּבוּק לַקִּיר, דּוֹמֵם, חֲסַר מִלִּים-
הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר מֵהַמָּקוֹר.
הָעֲנָוָה אַף פַּעַם לֹא הָיְתָה מְנַת חֶלְקוֹ.
וְלָמָּה לוֹ, לָאִישׁ, לִהְיוֹת עָנָו?
הַצֵּל נִשְׁכַּח בֵּין צִלְצוּלֵי גַּאֲוָתוֹ
וְהוּא, אוֹתוֹ הָאִישׁ, חַי טוֹב גַּם בִּלְעָדָיו.
מִבַּעַד לְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת שֶׁצָּלְלוּ
אֶל תּוֹךְ צְלִילֵי פְּסַנְתֵּר
קָם לוֹ הַצֵּל וְהִתְיַשֵּׁר מְלֹא קוֹמָתוֹ,
דָּמָה מְאֹד לִמְקוֹרוֹ, אֲבָל אַחֵר:
שָׁקֵט, שָׁלֵם.
בְּלִי צֹרֶךְ לְרַצּוֹת שׁוּם אָב
אוֹ אֵם. עַכְשָׁיו
הוּא עַצְמָאִי. הַצֵּל נִצַּל
מִצֹּרֶךְ לְהַתְאִים אֶת תְּנוּעוֹתָיו לָאִישׁ.
(אֶת סְלִידָתוֹ מִמֶּנּוּ לֹא הִכְחִישׁ
וְאַף דִּמְיֵן כֵּיצָד, בְּבֹא הַיּוֹם,
יַצְלִיף הוּא בְּלִבּוֹ בְּזֵר שֶׁל סִרְפָּדִים)
וְכָךְ הַצֵּל הֵחֵל הֲפִיכָתוֹ לַאֲמִתִּי:
הִרְבָּה לִשְׁתֹּק וּלְהַקְשִׁיב, קָרַם עוֹר וְגִידִים
וְהִתְפַּרְנֵס מִשִּׁעוּרֵי פְּסַנְתֵּר.
הַצֵּל הָיָה עָנָו.
אוּלָם הָאִישׁ, אֲשֶׁר הָיָה מָקוֹר,
חַי טוֹב גַּם בִּלְעָדָיו, אֲבָל
תָּמִיד הִרְגִּישׁ כִּי מַשֶּׁהוּ חָסֵר.
וּבַלֵּילוֹת הוּא לְעִתִּים בְּמִטָּתוֹ
מִקֹּר רָעַד
וְרַק לִבּוֹ בָּעַר,
שָׂרַף כְּמוֹ מִמַּגַּע
סִרְפָּד.
