וּלְמִי אֲנִי אֶתְגַּעְגֵּעַ
בְּיָשְׁבִי אִתָּךְ, הַמְּאֹהֶבֶת?
הִתְלַהֲבוּתֵךְ- עֲשַׁן הַקְּטֹרֶת,
נִיחוֹחוֹת הַמִּתְפַּזְּרִים בָּרוּחַ.
לַשִּׁירָה שֶׁבָּךְ – אֵין אַח וָרֵעַ,
הִיא לַאֲהוּבֵךְ – שִׁפְחָה וְעֶבֶד.
בְּחַיֵּינוּ אֵין דָּבָר בָּטוּחַ,
אַתְּ, הַמְּאֹהֶבֶת, תִּזְכְּרִי זֹאת.
פִּיךְ חוֹרֵז שִׁירַיִךְ בְּשַׁרְשֶׁרֶת
אֶל אָהוּב רָחוֹק, אֵלָיו כְּבוּלָה אַתְּ.
מַשֶּׁהוּ נָדַם וְלֹא פּוֹעֵם בִּי
וּבְשִׁירִי, עָקָר הַגַּעֲגוּעַ.
וַאֲנִי רוֹשֶׁמֶת וְקוֹשֶׁרֶת
שֶׁלֶט עַל עַצְמִי "נָא לֹא לַגַּעַת".
כְּעָשָׁן לְתוֹךְ חַלּוֹן פָּתוּחַ
מִתְנַדֵּף הָאֹשֶׁר, לֹא הוֹלֵם בִּי.
אָז לְמִי אֲנִי אֶתְגַּעְגֵּעַ
בְּיָשְׁבִי אִתָּךְ, כֹּה מְאֹהֶבֶת?
וּלְמִי אֲנִי אַחְרֹז מַחְרֹזֶת
מִלּוֹתַי? לָבֶטַח לֹא אֵלָיו…
אֵין לְמִי. מִדְרוֹן מְתַעְתֵּעַ
וְעָלָיו דוֹהֶרֶת הָרַכֶּבֶת
שֶׁל אֱמֶת פְּשׁוּטָה: אוּלַי בְּכָל זֹאת
מִי שֶׁלֹּא אוֹהֵב-לֹא נֶאֱהָב.
