אֲ – סוּפוֹת שֶׁל שִׁירִים,
סְעָרוֹת, נִקְבְּצוּ אֵלַי וּבָאוּ – כִּשְׁיָרִים.
מִלּוֹת עֲצוּבוֹת עֲזוּבוֹת קוֹצְבוֹת עַצְמָן
לָדַעַת, מִלּוֹת שֶׁרוֹצוֹת לָטַעַת.
זֹאת, אַחֲרֵי הַשֶּׁקֶט שֶׁנָקַשׁ וְהִתְדַּפֵּק
בִּשְׁעַרֵי חַדְרֵי הַלֵּב כְּשֶׁשִּׁמָּמוֹן אָחַז כְּמִתְרַפֵּק.
בְּשִׁטָּפוֹן הָמָה, מִתְפָּרֵק לְקוֹל דָּכְיָם
שֶׁל דָּמַי הַעוֹלִים בְּהוּלִים הוֹלְמִים בְּרַקּוֹתָי
מְצִּילִים בְּפַעֲמוֹן צְלִילָה אֶל תְּהוֹם מְצוּלוֹת
אַרְצוֹת הַכָּרָתִי הַלֹּא נוֹדַעַת.
מִלִּים שֶׁכְּבָר הָיוּ קְמֵלִים
פָּרְחוּ וְנֶאֶסְפוּ אֵלַי כְּמוֹ סְתָו
לְמִצְעַד הַשּׁוּרוֹת הַגֵּאוֹת שֶׁל הַכְּתָב
כְּגַלִּים אַחַר הַשֵּׁפֶל – אַדְוַת הָאוֹת.
דָּבָר לֹא נֶעֱזַב
דָּבָר לֹא עָב
רָז לֹא גַּז.
אַחֲרֵי הַשֶּׁקֶט בָּאָה לָהּ שַׁיָּרָה
אֲ- סוּפוֹת מִלּוֹת הַ – שִּׁירָה.