הַמִּלִּים אֵלַי נֶאֶסְפוּ כְּמוֹ אֱלוּל
הָיְתָה לָהֶם עוֹנָה.
דִּבְּרוּ אוֹתִי וַאֲנִי אוֹתָם עוֹנָה.
חִפְּשׂוּ אֶת עָנְיִי בַּצַּר לִי,
מָצְאוּ אֶת מְעוֹנִי הָרָחָב
שֶׁנִּבְצָר, וְרָכַב עַל גַּבִּי כְּשַׁבְּלוּל.
עֲנִיָּה מִמַּעַשׂ הָיִיתִי
בְּמִילָּה אַהֲבָה תִּנִּיתִי
בִּבְרִית וּבְתֹקֶף סוֹפֶרֶת וּמוֹנָה
חוֹזֶרֶת וְשׁוֹנָה
בָּעֵת שֶׁנִּשְׁמַע קוֹלִי הֶחָלוּל
מְבַעְבֵּעַ אֵלַי בַּמָּחוֹל
כְּאוֹמֵר – מָחוּל לָךְ מָחוּל.