עַל גְּחוֹנוֹ, זוֹחֵל וּמִתְפַּתֵּל
בֵּין עֲשָׂבָיו הַמְּבַצְבְּצִים בַּעֲתִידֵנוּ,
מְסֻכָּן עַד כְּאֵב, וַחֲמַקְמַק כְּצֵל
אוֹזֵק נְחַשׁ הַזְּמַן אֶת שְׁתֵּי יָדֵינוּ.
אִם אַךְ יָחוּשׁ כִּי נִשְׁתַּכַּח מִלֵּב,
חִישׁ יְכַוֵּץ זְדוֹנוֹ – כִּקְפִיץ בִּשְׁעוֹנָיו –
וִיחַדֵּד בְּלַהַט מְחוֹגֵי שִׁנָּיו
לְהַכָּשַׁת עַבְדוֹ – כִּבְהַצְלָפַת מַגְלֵב.
וְכָךְ הַמָּוֶת, כְּאוֹרֵחַ לֹא מֻזְמָן
שׁוּב מִתְדַּפֵּק עַל דֶּלֶת לְבַשֵּׂר בִּכְיֵנוּ.
כְּאֶרֶס מַר זוֹלְגִים אֶגְלֵי הַזְּמַן
שְׁקֵטִים מִשְּׁחוֹר עַל מְחוֹגֵי חַיֵּינוּ.
וְעֵת יֻנְּחוּ בְּבַת שְׁתִיקָה זֵרֵי הַשֶּׁפֶר
תִּשְׁרֹק הָרוּחַ בָּעֵשֶׂב הַנָּשׁוּב,
הֵן בָּאנוּ מֵעָפָר וָאֵפֶר,
אַךְ אֶל הַזְּמַן, רַק אֶל הַזְּמַן נָשׁוּב.
