דֶּרֶךְ מִצְרַיִם יָבֹאוּ, מֵחֵרוּת לְעַבְדוּת נִכְסֶפֶת.
מְבַקְּשֵׁי מִקְלָט, מְחַפְּשֵׂי מַזָּל, מִתְקַבְּצִים בֵּין סִדְקֵי שִׂמְלַת הַבֶּטוֹן.
עֵינֵיהֶם זוֹרְחוֹת מֵאֲפֵלַת סִמְטְאוֹת תֵּל אָבִיב כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב
וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם מִסְתַּנְּנִים לְרֵאוֹתַי, שׁוֹקְעִים עַל דַּרְכֵי נִשְׁמָתִי.
אָסֵב אֶת פָּנַי לֹא לִרְאוֹת אֶת שְׁקִיפוּת הַדְּמֻיּוֹת הַשְּׁבוּרוֹת
אֶאֱטֹם אֶת אָזְנַי לְדִמְמַת סִפּוּר אַדְמָתָם הַבּוֹעֶרֶת
בָּבוּאוֹת מֻדְחָקוֹת שֶׁל תְּלָאוֹת עֲבָרִי וְחֶרְדַּת הֶעָתִיד,
בְּהִפּוּךְ הַגּוֹרָל מִתְקַשֶּׁה לְתַפְקֵד מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי.
מִי אֲנֹכִי?
הֲרֵי גַּם עִם עַצְמִי מְסֻכְסֶכֶת, שְׁסוּעָה לְמִגְזָרִים.
אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ, שֶׁבֶר חֶרֶס.
לוּ אֶפְתַּח אֶת בֵּיתִי וְאֶפְרֹס אֶת לַחְמָם,
עֲנִיֵּי עִירִי זוֹעֲקִים אֶת צִדְקָתָם (הַבִּלְתִּי פוֹטוֹגֶנִית).
אֵין לִי סְפִינָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה.
אוֹתָם שָׁמַיִם כְּבֵדִים נִפְרָשִׂים קָרוֹב מֵעָלֵינוּ, מְחַכִּים לִתְשׁוּבָה.
וַאֲנִי, חַסְרַת אוֹנִים, רַק מְמַלְמֶלֶת, מִתְפַּלֶּלֶת:
אָ-נָא
אֵל נָא
אַל נָא
תַּכְבִּיד
אֶת
לִבִּי.